השאלון עם תימור כהן

הכירו את תימור כהן, מעצבת ילידת 1986 שגדלה בנתניה והיום גרה בכפר-יונה. בשנת 2012 היא התחילה ללמוד בלימודי החוץ של המחלקה לתקשורת חזותית באוניברסיטה הפתוחה, ובשנת 2015 פתחה את הסטודיו העצמאי שלה - ״תימוש״, ועוסקת בעיצוב ומיתוג. היא השתתפה בקורס פונטים ב-אאא בהנחיית אברהם קורנפלד, ומאוחר יותר הוציאה את הפונט ״דידה״ שאפשר לרכוש כאן בפונטימונים. כשהיא לא עובדת היא אוהבת לאכול במסעדות אסייתיות, ללגום בשקיקה טחינה גולמית, ולשחק ב״helix jump״.

מה משך אותך לתחום?

לא ידוע, אבל מה שהשאיר אותי זה האתגר. בשלב מסוים הגעתי לנקודה שאני רוצה ללמוד משהו. חיפשתי וחיפשתי, ואני לא זוכרת איך קיבלתי את ההחלטה ללמוד תקשורת חזותית. עם הזמן הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

מה גורם לך ליצור?

לקוחות 🙂 ובנוסף - כל הדברים האלה שאני רוצה לעשות, שהולכים בעיקר למגירה עכשיו. אני מושפעת מדעות ומחשבות, אבל כרגע זה פחות מתבטא בעבודה ויותר בפרויקטים אישיים ופרטיים, שאולי יום אחד אוציא לאור. באופן טבעי אני מעצבת בסגנון מינימליסטי אבל לאחרונה יש לי רצון לייצר מורכבויות ועומסים (בינתיים זה רק בגדר רצון). אני חושבת שבשביל להיות מעצב טוב, אתה צריך שתהיה לך יכולת של זיקית, ולהצליח לשנות את עורך ולהשתנות עם כל פרוייקט. כשעובדים בקבוצה זה נמצא שם באופן טבעי מתוך הגיוון של האנשים בקבוצה. השאיפה שלי היא להמשיך ללמוד ולהתפתח.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

אין אחד יחיד ומיוחד אבל יש מלא שאני מעריכה גם בארץ וגם בחו״ל. למרות שדרכנו הצטלבו לתקופה קצרה של כמה חודשים בקורס של אאא לעיצוב פונטים, אברהם קורנפלד היה המורה הכי טוב שהיה לי עד היום. למדתי ממנו המון על טיפוגרפיה, לא רק דרך הפרויקט שלי אלא גם דרך הפרויקטים של שאר החבר׳ה בקורס. למדתי ממנו גם על תהליך עבודה שבעיניי הוא מאוד בריא. בדרך כלל, כשאני עובדת על פרוייקט אני צריכה שיהיה לי את הפתרון בראש מאוד מהר, ולפעמים ברגעים של חוסר ודאות מפלסי הלחץ והייאוש עולים. בפרויקט פונט ״דידה״ לא היה לי פתרון מוכן מראש בשום שלב, אבל צעד אחר צעד הפרויקט קרם עור וגידים. בסוף הכל פשוט קרה ובלי תחושות מורידות, וזה נזקף לזכות הביקורות המדויקות של אברהם, והגישה שלו שנתנה מקום ולגיטימציה להתנסויות וביטוי בסביבה שמשרה בטחון. הרגשתי שהוא הצליח להוציא ממני ומן הפרויקט את המקסימום האפשרי לאותה נקודת זמן. ובלי קשר אני גם מאוד מעריכה את היזמות, ההשקעה והתרומה שלו לתחום העיצוב בארץ.

רגע, בוא/י נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית? איפה?

לא עשיתי צבא, אבל עשיתי טיול אחרי צבא בהודו בזמן שהייתי אמורה לעשות צבא. טיילתי כ-7 חודשים בכל אזור הצפון ממדינת הימצ׳ל פראדש ועד קשמיר ונפאל, דלהי, וארנאסי, מדינת רג׳סטאן, טמיל נאדו, קראלה קרנטקה, וסיימתי בגואה.

יש לך זיכרון מיוחד מהטיול הזה?

מלא...
זכרון טוב: מקלחת בדלי עם מים לוהטים כשבחוץ קור כלבים - אחת המקלחות הטובות שהיו לי.
זכרון רע: נסעתי ברכבת איזה 13 שעות מדלהי לוראנאסי, נסיעת לילה שישנים בה על דרגש אחד מעל השני עם מזרונים דקים, התיק הקטן שיש בו את כל הדברים החשובים - דולרים לעת צרה, טראוול צ׳קס, כסף הודי, פספורט, מצלמה, טלפון צביקה פיק, כרטיסי טיסה (פעם היו כאלה). בקיצור - כל החיים מתחת לכרית מתחת לראש, החגורה של התיק מסוּבבת על היד שלי. מתעוררת פעם ראשונה ב-8 בבוקר ובודקת מתחת לכרית - התיק שם, תחושת רווחה, חוזרת לישון. מתעוררת פעם שנייה ב-10 בבוקר אין כסף אין פספורט אין כרטיסי טיסה - אין תיק! את הסרט כתוצאה מהגניבה הזאת - בפרק הבא 🙂

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

לא קרה. הלכתי ל״חשיפה״ באוניברסיטה הפתוחה, ומקבלים שם את כולם. בא לי ללכת לבצלאל לא נראה לי שיקבלו אותי.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

התחלתי לשחות. לא עשיתי ספורט משום סוג, וסוף סוף התחלתי לזוז. שחיה זה מושלם, אין טוב יותר מזה. מבחינה פיזית אין עומס על הגוף, כלומר אין את התחושה הזו שאתה שבור והשרירים כואבים באופן אגרסיבי.

לוגו לגלריה ״סלע״ שעיצבתי השנה עבור דליה ועירית סלע. זוהי גלריה למסחר בפרטי אמנות והיסטוריה של העם היהודי. כשהתחלתי את תהליך העבודה, הרגשתי ששם הגלריה והייעוד שלה עשו את ההקשר והחיבור באופן טבעי. סלע - כשמו כן הוא איתן, חזק, יציב ועמיד, מטאפורה על התקומה והחוזק של העם היהודי. את הרעיון הזה ניסיתי ליישם בעזרת גוש טיפוגרפי של אותיות עבריות עם סריפים מחודדים, המחוברות בבסיסן, כאילו נחצבו בעבודה קשה מתוך סלע פיזי. דליה ועירית החליטו לבחור בלוגו אחר, כך שהוא מעולם לא יצא לפועל, והיום הוא רואה אור לראשונה.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

יושבת על התחת מול המסך עד שמשהו יוצא. אני לא אומרת לעצמי משהו ספציפי, אלא זורמת עם עוד ועוד מחשבות. אני פשוט עובדת עד שזה קורה. אני לא עוזבת לחפש השראה בטבע.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

לבד. אני חושבת שאני יותר סוליסטית, למרות שאף פעם לא ניסיתי לעבוד עם קבוצה ממוקדת עיצוב. הנסיונות והשת״פים שהיו לי בקבוצה לא כל כך צלחו, אבל יכול להיות שפשוט לא הייתי במקום הנכון אז יש בי פתיחות לזה.

אם לא היית מעצבת מה היית?

אני אומר את מה שאמרתי בשאלון של מעצבי הפונטימונים - אני הייתי יכולה להיות מוזיקאית. זה משהו חזק שנמצא ממש בתוכי. בתור ילדה למדתי לנגן, ומאז נשארה לי האהבה למוזיקה. אני אוהבת כל מיני ז׳אנרים כמו אולדיז, סיקסטיז, סבנטיז, היפ־הופ, פופ, רוק ישן וחדש, ואלקטרוני. לאחרונה התאהבתי בפופ טראשי.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום ?

יוצרת עצמאית שעובדת תוך כדי טיול בעולם. הייתי מתחילה באירופה. עולה לי ספרד משום מה.

המלצה על ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

אני גם צריכה המלצה. יש הרבה ספרים שקראתי ואוהבת אבל אלה קלישאתיים.
אני באמת רוצה להמליץ על ״משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם״ של דיוויד פוסטר וואלאס. זה ספר קצר שמציב לאומה האמריקאית ולאנשים בה מראה לא נעימה בדרך לא שגרתית ומצחיקה.

המלצה על ספר עיצוב?

קניתי באיזה 400 שקל את ה-Graphics Standards Manual של NASA שאני לא ממליצה לרכוש כי התברר שהוא משעמם וגרוע.

יש לך המלצה על אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

לא יודעת מה אתם מכירים ולא בדיוק אתר השראה, אבל הנה משהו לשטוף איתו את העיניים:
הלינק הראשון הוא לאתר של אמן ברזילאי בשם מרסלו מונריאל שיוצר ג׳ונגלים של פרחים וצמחייה מתוך פנים של אנשים. הלינק השני לאמן בשם Pawel Nolbert שיוצר משטחי צבע על שקפים ואז סורק ומעבד אותם בפוטשופ.

יש לך המלצה לפלייליסט?

יש לי פלייליסט מוכן ממש פה: הוא מאוד מגוון, לא נשאר בז׳אנר אחד, והוא כולל את רדיוהד, ג׳סטין טימברלייק, ובוב מארלי.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

חחח בשביל הפרדוקס - בפונט אלמוני או פלוני.
ואם כבר, מישהו ענה את זה, אז יש לי עוד אחת: רק לא באריאל!

מה שם החיבה שלך?

תימוש/תימי.

יש לך הרגל מגונה?

פסקתי לעשן סיגריות (אבל עכשיו אני מכורה לסיגריה אלקטרונית).

אני אוהבת טלוויזיה - מלא! ״ווסטוורלד״, ״סיפורה של שפחה״, ״משחקי הכס״, ״בית השקרים״, ״המדריך לרוצח״ ו-״SUITS״. אני אוהבת לצפות בסרטים דוקומנטריים של HBO ושל ערוץ 8 (חוץ מהמזעזעים). בערוץ ״כאן״ מאוד אוהבת את ״פגישה״ עם רוני קובן ואיך אפשר בלי ״60 דקות״. אני משתדלת לעקוב אחרי תחרויות בישול כמו ״משחקי השף״, ו״מאסטר שף״. לאחרונה התחלתי גם לצפות ב״ארץ פראית מאוד״ בנטפליקס.

אני מכורה קשות לטחינה גולמית ושקדי מרק (לא ביחד). באופן כללי, אני אוהבת לאכול אוכל טעים מכל הסוגים, אבל יותר מכל אוכל אסייתי, שלטעמי יש לו אופי מאוד רענן. בלי קשר, אני יודעת להכין מלבי לפנים.

קיצור מקלדת אהוב

alt+up/down/left/right לסידור לדינג וטראקינג.

ושאלה אחרונה, מהי משמעות החיים?

אין לי מושג בטח שלא בשעה כזאת (00:42).

לפני שניפרד, כתבי לנו בבקשה את המילה ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״ בכתב היד שלך.


עוד טאלנטים...