הכירו את אבי נעים, מעצב בן 32 ובוגר "בצלאל" מ2014. הוא נולד וגדל בכרמיאל, והספיק גם לגור בירושלים ובסן־פרנסיסקו. הוא מגדיר את עצמו כמעצב ורסטילי: לאחר הלימודים עבד בכמה סטארטאפים קטנים שבהם עסק בכל מה שקשור לעיצוב: מיתוג, ממשק משתמש, איור, פרסום, אסטרטגיה, וכו'. הוא אוהב ללמוד ולנסות דברים חדשים. כשהוא לא עובד, הוא אוהב לנגן, למצוא ולבנות כלי נגינה וסינתיסייזרים, או סתם ללטף את הכלבה שלו.

היי. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

הכל קול, אני בסן־פרנסיסקו, התארסתי לפני מספר ימים!

מזל טוב!! איפה אתה עובד עכשיו?

ארט דיירקטור בAirbnb. העבודה כארט־דיירקטור במחלקת הקריאייטיב של איירבנב מאוד רחבה. בשנה האחרונה עבדתי על מספר פרויקטים מאוד שונים: עזרתי לבנות את מערכת העיצוב של המותג, את הגיידליינס, ולרענן כמה עיצובים יותר ישנים. בנוסף, עבדתי על קמפיינים פרסומיים לאירופה וצפון־אמריקה, אני מייעץ בפרוייקט של הרחבת הפונט של החברה (סיריאל) לעברית, מעצב רכיבים פרסומיים במוצר עצמו, ועוד.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

כשאני עובד על פרויקטים גדולים, אני מעדיף לעבוד בצוות. כשאני עושה שטויות כמו לאייר לחולצות או לעצב פוסטרים, אני מעדיף את הלבד.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

איירתי את עדה יונת, זוכת פרס נובל, לספר ״אגדות אמיתיות״. ללא ספק אחד הפרויקטים החשובים שעבדתי עליהם.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

התפטרתי מעבודה שלא הייתה מאתגרת במיוחד, מצאתי פרויקט הרבה יותר מעניין, והתארסתי!

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

לקחת הרבה רעיונות רנדומלים, ולהפוך אותם למשהו אחר.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

פעם הייתי משתגע כשלא הייתה לי מוזה. אבל מאז כבר הבנתי שזה בא לי בגלים. אני אוסף מידע מהעולם על דברים שמעניינים אותי ובאיזשהו שלב הכל יוצא החוצה בשיגעון של כמה ימים. כשאני מסיים משהו שבאמת נהניתי לעשות, יכול לעבור לי שבוע או אפילו כמה חודשים עד שאני מצליח למצוא משהו חדש שיעניין אותי. אני חושב שהחכמה היא להמשיך לצרוך תוכן (בטלויזיה, ביוטיוב, בספרים), להסתובב, לדבר עם אנשים, להכיר אנשים חדשים, ולהיות פתוח. כל הדברים הקטנים האלה בסוף מתאספים לערמה גדולה של רעיונות.

מה אתה עושה בשביל הכיף?

מנגן, בונה כלי נגינה, עושה הדפסי משי, מטייל, רואה מלא טלויזיה.

רגע, כלי נגינה?

בניתי כל מיני סוגים של גיטרות, חלקן כמעט אמיתיות ורובן עשויות מזבל שמצאתי, כמו גיטרת הפח שבניתי מפח גדול של זיתים שמצאתי בשוק בירושלים. למדתי לבנות סינטיסייזרים ואפקטים. לא צריך לדעת המון. כשאני בונה משהו אני לא מצפה שהוא יעבוד באופן מושלם. אם הייתי רוצה משהו מושלם הייתי פשוט קונה את זה ממישהו שבאמת יודע מה הוא עושה. אבל אני אוהב לקפוץ על פרויקט שאין לי מושג בו כלום וללמוד מהנסיון. אני בקושי משתמש בכלים שבניתי כי בניתי אותם בשביל התהליך ולא התוצאה.

יש לך הרגל מגונה?

בינג׳. אבל אני לא חושב שזה הרגל מגונה! בעיני אין הבדל בין סדרה או סרט טוב לבין אלבום מוסיקה מצויין. אם אתה יכול להקשיב לאלבום האהוב עליך אין ספור פעמים, מה רע בלראות "המשרד" בפעם ה30? כשאני עובד מהבית, אני כמעט תמיד רואה משהו בנטפליקס ברקע.

יצא לך לטייל בחו״ל?

אחרי הצבא טסתי לבד לנפאל. שם טיפסתי על כמה הרים, אבל זה כבר מרגיש לפני נצח. אחרי הלימודים עברתי לסן־פרנסיסקו כדי לעבוד בשביל "סמסונג". סן־פרנסיסקו היא לגמרי המקום האהוב עלי בעולם כרגע. יש פה הכל. זאת עיר גדולה אבל קטנה מאוד, מאוד סובלנית ומתקדמת ויש הרבה ביקוש למעצבים. אני אפילו אוהב את מזג האוויר. חלק יחלקו עלי, אבל אף פעם לא חם או קר מידי. שזה מושלם בעיני.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

בצלאל, שנקר, וחולון. לא התקבלתי לשנקר. אבל אז ארבע השנים בירושלים היו השנים הכי כיפיות בחיי, אז תודה שנקר!

את המיתוג לבית הקפה "מאוורפארק" עיצבתי כעבודה ללקוחה פרטית. הבריף היחיד היה הרצון של הלקוחה לפתוח בית קפה מודרני בהשראת אוכל גרמני. התחלנו בתהליך מציאת השם למקום. בית הקפה נמצא מאוד קרוב לדולורס פארק, שמזכיר מאוד את מאוורפארק בברלין. לשניהם יש אווירה מאוד דומה. את ההשראה קיבלנו מהשימוש בפונטים ומהצבעוניות של מערך השילוט ברכבת בברלין. את ההשראה הזו שילבנו עם השראות מן התרבות המודרנית של סן פרנסיסקו. לאחר מכן המשכנו בתהליך ארוך של מיתוג עד הפתיחה הרשמית. במסגרת המיתוג עוצבו אלמנטים שקשורים לעיצוב הפנים (כמו הדלפק), כוסות קפה, אריזות, ותפריטים.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

רותו מודן. בזכותה אני מאייר היום. בשנה א׳ בבצלאל היא עזרה לי להבין שאני לא חייב להיות הצייר הראליסטי הטוב בעולם כדי להעביר מסר מסוים ודווקא לתת לעצמך גבולות (כמו שימוש רק בשלושה צבעים לדוגמה) מאוד עזר לי. זה מהדברים האלה שנראים מאוד הגיוניים עכשיו, אבל כשאתה בא צעיר ללימודים ובא לך לעשות הכל ולהשתמש בכל הכלים בעולם, ופתאום מישהו עוצר אותך ומראה לך שלא חייבים להשתגע, אפשר לנשום שניה ולהעביר מסר בכמה צורות.

במה היית עוסק אם לא היית מעצב?

כנראה שהייתי מוסיקאי או מפיק מוסיקה. התחלתי להפיק מוסיקה בגיל צעיר, ואז הייתי צריך עטיפות לדיסקים שהייתי מחלק לחברים, אז התחלתי ללמוד עיצוב. ככה שהפקת מוסיקה תמיד היה התחביב השני שלי שמעולם לא קיבל מספיק זמן לפיתוח. אני עדיין משתדל להקדיש לזה כמה שעות בשבוע ועובד על כמה פרויקטים קטנים עם חברים (ולא מפסיק לקנות ציוד שאני לא באמת צריך).

איפה את/ה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

מתפטר מהדיי-ג׳וב ורק מאייר דברים כיפים.

בפינת ההמלצות אנחנו מבקשים המלצות שונות מהטאלנטים שלנו.

המלצה על ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת:

Hit Makers מאת Derek Thompson.

המלצה על ספר עיצוב:

קודקס סרפיניאנוס מאת לואיג'י סראפיני. הקודקס הוא ספר מדהים שיצר ארכיטקט איטלקי בשנות ה70 (לא בטוח לגמרי בעובדות האלו). הוא ניסה לייצר את התחושה של איך זה היה להיות ילדים, לפני שידענו לקרוא ולפתוח אנציקלופדיה. הוא המציא שפה, איורים וכל מיני דברים מאוד מוזרים. אחד הספרים האהובים עלי בספריה שלי.

המלצה על אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים:

אתרי השראה באים והולכים מהר. עכשיו אני קצת בקטע של www.are.na - זה כמו פינטרסט אבל נקי ועם תוכן יותר מוזר ובלי פרסומות.

מהו הפונט העברי האולטימטיבי שלך? ומהו הפונט הלועזי?

לא יצא לי לעצב בעברית בשנים האחרונות, ובפעמים המעטות שכן עיצבתי בעברית, יצרתי פונט (לא גמור) משלי. אבל נגיד פרנק-ריהל הקלאסי, הוא מושלם.
בקשר לפונט הלועזי, אני מסתכן בלהשמע קלישאה, אבל פוטורה. על כל סוגיו. לפני כמה שנים עבדתי באיזו חברה כלשהי, ואיזו מנהלת בחברה התחחנה ממני להפסיק להשתמש בזה, אבל ככה זה כשמשהו מושלם. יש ספר מצחיק שנקרא Never Use Futura.

המלצה מוזיקלית:

הכנתי לכם פלייליסט רנדומלי של מלא שירים שאני אוהב בשנים האחרונות. השירים האלה הם סמפלים של שירים מוכרים, והרבה אנשים לא יודעים את זה.

ולסיום: כתוב את המילה הבאה בכתב היד שלך: ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״ .