השאלון עם איתמר מקובר

איתמר מקובר הוא מאייר עצמאי, יליד 1987, בוגר בצלאל.

מה גורם לך ליצור?

המחשבה על הבושה שעלולה להגרם לי אם לא אצור. וגם, תקווה לא רציונלית להיות ממש טוב במה שאני עושה.

אוקי, בוא נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

לא עשיתי טיול, השתחררתי מהצבא בגיל 25 (הייתי עתודאי, גם זה היה שחרור מוקדם) ומיד נרשמתי למכינה ללימודי עיצוב.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת ואיך בחרת ללכת דווקא לבצלאל

נרשמתי רק לבצלאל והתקבלתי רק לבצלאל.

מורה/מרצה שהשפיע עליך במיוחד

רותו מודן. זה לא שחסרים מרצים טובים או מאיירים נפלאים שנתקלתי בהם במהלך הלימודים בבצלאל, אבל רותו היא אשת חינוך אמיתית. ההרגשה איתה היא שהתהליך שלך הוא תמיד הדבר הכי חשוב - וזה מה שגם מביא לתוצאות הכי טובות. היא יודעת איך לנהל אותך כשאתה צריך שיגידו לך מה לעשות והיא יודעת להרגיע אותך ולתת תקווה כשאתה מאמין שלעולם לא תצליח, היא לא תלחיץ אותך יותר ממה שצריך ולא תשבור אותך אבל היא גם לא תחסוך ממך את הביקורת ותדרוש תמיד לראות מאמץ. חוץ מזה, תמיד מעניין לשמוע ממנה וגם לכל סיפור תמיד תתווסף עצה מועילה לחיים או לקריירה.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

בשלב הראשון אני אמצא תירוצים להפסקות קצרות ולדחייה כמו כולם. כשהמצב חמור ואני באמת מוותר על לנסות לחזור לעבוד אני אחפש סרט טוב או ספר (עדיף קומיקס) כדי לנקות את הראש.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

עבודה של מאייר היא עבודה לבד, אני אוהב את זה ומעדיף את זה כי אני אוהב לעבוד בשקט ובריכוז ואני אוהב שיש לי שליטה על התהליך. אבל זה עלול לגרום לבדידות לפעמים ובגלל זה אני מאוד שמח שאני חבר בקולקטיב "סיקרט סטאש" שמאפשר לי ליצור בקבוצה ולשבור לפעמים את השגרה הזאת.

אם לא היית מאייר מה היית?

לפני שהייתי מאייר עבדתי כמהנדס במסגרת שירותי הצבאי, אני מניח שבצירוף מקרים אחר ייתכן שעדיין הייתי עובד היום במקצוע הזה.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

אני לא אדבר על חלומות גדולים כדי לא לפתוח לעצמי פה או שבעוד כמה שנים אקרא את זה ואתבייש בעצמי. אני רק מקווה שאוכל להתפרנס ממה שאני אוהב לעשות.

מתוך סדרת פוסטרים שיצרתי ל״דב גומי״, ליין מסיבות טכנו של שלישיית דיג'יים. אלמנט התנועה חוזר על עצמו ובא לידי ביטוי בחיבור בין זרימת המים לצמיחת הצמחים, ודמות האדם, למשל הידיים שצומחות מפרחים וצמח שהופך למים. תהליך היצירה של הכרזות ממשיך לחיות ולהתפתח עד היום, ונוספים אלמנטים לשפה. ההשראה לפוסטרים באה מאמנים שמשתמשים באייר־בראש, כמו רוברט ביטי, קייסי גריי, פטריק סרוויל.

ספר אחרון שקראת

נפשות מתות של ניקולאי גוגול. אני מאוד אוהב ספרות רוסית קלאסית, אני חושב שיש בה הומור וסאטירה עוצמתיים ובשפע שנדיר למצוא במקומות אחרים.

מה הכינוי/שם־החיבה שלך?

מקו.

יש לך הרגלים מגונים?

להפוך משפטים רנדומליים לmemeים. קפה שחור בספל. קרחת.

מאייר שהשפיע עליך במיוחד

קשה לבחור אחד כי יש כל־כך הרבה ובכל תקופה מישהו אחר משמעותי. אציין שלושה: תומר חנוכה (בגלל הקשר הישראלי, בגלל השימוש בתנועה ובקומפוזיציות עמוסות ומורכבות), Moebius/Jean Giraud (פסיכדליות, רוחניות, אחדות בין נפש לנוף), ולאחרונה Patrick Savile (בגלל השימוש באיירבראש, והפסיכדליות המופשטת).

יש לך ספר איור להמליץ לנו?

סדרת mould map של landfill editions (אם אתם מצליחים לשים יד על אחד מהם עדיין) הפקות דפוס משגעות ומופרעות של אנתולוגיות קומיקס ואיורים מגוונים ומוזרים.