השאלון עם עדן קולר

הכירו את עדן קולר, בת 27, סטודנטית שנה ד׳ במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עדן נולדה ב־1997 ביישוב הקטן והירוק נירית שליד כפר־סבא. עם תחילת לימודיה עברה לירושלים, שם חייתה שלוש שנים, ולאחר מכן המשיכה לתל־אביב – שם היא מתגוררת כיום ועובדת כעצמאית. לפני התואר עסקה בצילום ואף גילפה בעץ, וכיום מתמקדת בעיקר באיור ואנימציה, ולאחרונה גם במשחקי אינדי. את תחום העיצוב בחרה מתוך אהבה לעשייה מגוונת, והיא נהנית במיוחד מיצירה אינטואיטיבית שמובילה לתוצאות לא צפויות ומעניינות. עדן היא גם חברת "מועדון 5 בבוקר", חובבת דוקו־טבע וסדרות אנימציה.

היי עדן, מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

מצוין, אני עובדת על פרויקט הגמר שלי בבצלאל.

בהצלחה! איפה את עובדת עכשיו?

אני עצמאית – יש לי מותג חולצות עם ציורים שלי, ואני עושה גם פרויקטים בפרילנס בעיצוב, איור ואנימציה.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

אם יש קליק יצירתי, אין תחליף לעבודה בצוות. גם כשאני עובדת לבד, אני מדברת עם אחרים על הפרויקט. לשמוע מחשבות חדשות זה נהדר, וזה גם עוזר לשמוע את עצמי מסבירה את הפרויקט בקול.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

כרגע אני עובדת על קליפ אנימציה לילדים, אבל הפרויקט המעניין ביותר שעשיתי היה עיצוב אריזות גלידה לכלבים עבור סניף בניו־ג'רזי.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

המעבר לתל־אביב. אהבתי את ירושלים, אבל הרגשתי שזה היה הזמן הנכון לעזוב. יש משהו בקצב התל־אביבי, בצבעוניות של האנשים ובכמות האירועים שמייצרים אנרגיה מתמדת של עשייה.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

אני מתרגשת מאסתטיקה לא שגרתית. דברים מוזרים מעוררים בי השראה – לפעמים זה דוקו־טבע מלא מסתורין, ולפעמים זה עמוד חשמל שנראה כמו חייזר. אני מתעדת כל הזמן דברים שאני רואה, וזה בסיס מצוין לסקיצות.

עיצוב קרונות רכבת לביאנלה בצרפת היה אחד הפרויקטים המסקרנים שעדן עבדה עליהם לאחרונה, גם אם בסופו של דבר לא נבחר למימוש. למרות זאת, היא יצאה ממנו עם איורים שהיא אוהבת במיוחד ועם תובנות חשובות מתהליך העבודה. היא בחרה בצבעים בולטים ומושכים, במטרה להפוך את הרכבת למוקד עניין ויזואלי – סוג של פרסומת ניידת לביאנלה. הקומפוזיציה נבנתה על גריד איזומטרי אלכסוני, כדי להעניק תחושת תנועה גם כשהרכבת עומדת. בהשראת התמה המרכזית של הביאנלה – ״לחזות את המחר״ – היא דמיינה סביבות עתידניות וגאומטריות, אך בעלות נאיביות מפתיעה: מפעל להנדסת פרחים, בניינים מרחפים וחיים בחלל משותף. “היה לי חשוב שהצבעים יהיו בולטים ומושכים, כדי שהרכבת תהפוך למוקד עניין ויזואלי,” היא אומרת.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

אני מפסיקה וממשיכה ביום אחר. בכוח זה לא עובד לי, אני מעדיפה לעשות משהו אחר בינתיים, שייתן לי השראה חדשה

מה משך אותך לתחום?

סבא שלי הקים את מפעל הקרמיקה המיתולוגי "בית היוצר", אמא שלי מעצבת, ולאבא שלי היה מפעל לשילוט. לא היו לי הרבה ברירות אלא להגיע לתחום הזה.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

התקבלתי לשנקר ולבצלאל, ובחרתי בנוף הירושלמי.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

דוד פולונסקי. בשנה ב׳ הוא נתן לנו תרגיל ששינה לי את כל הגישה לאיור – לצייר צורה סגורה על פי סאונד ששמענו, ולהפוך אותה לדמות. גיליתי שאפשר להגיע לתוצאות מרתקות "בטעות". זה גרם לי לשחרר את הקו הקפדני שלי ולהעז להתנסות במשהו חופשי ומהנה.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

הייתי יכולה להיות רל״שית נהדרת, אבל כנראה הייתי עוסקת בחינוך.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

אולי אהיה מקעקעת, ואולי יהיה לי מותג בינלאומי של חולצות מודפסות. יש לי הרבה חלומות, אני מקווה להגשים חלק מהם וליצור חדשים. הכי חשוב לי שתישאר בי התשוקה ליצור.

אנימציה קצרה וקרובה לליבה של עדן נוצרה מתוך חיבור לקטע אהוב של אלן ווטס, האומר שברגע שמקבלים את העובדה שיש סוף – אפשר להעריך את מה שקורה לפניו. בחירת הדימויים הייתה תהליך אינטואיטיבי, כפי שקורה לה לעיתים קרובות בעבודה עם טקסטים פילוסופיים. גם תהליך ההפקה התפתח בצורה אורגנית – עם סטוריבורד כללי בלבד, והמשך הסיפור שנבנה תוך כדי תנועה. היא יצרה את העבודה בשיטת אנימציה קלאסית בשילוב אפטר אפקטס, כאשר כל פריים אויר ידנית בנפרד ולאחר מכן חוברו כולם יחד. “היה לי סטורי בורד כללי, אבל לא ידעתי איך האנימציה תסתיים – דברים פשוט קרו תוך כדי,” היא מספרת.
העבודה נוצרה בקצב של 12 פריימים בשנייה, עם פס קול של דן לוי (מתוך הסרט ״יד אבודה״), במסגרת קורס אנימציה בהנחיית חן וינר.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת

במקום ספר, אמליץ על סדרת האנימציה Scavenger Reign – אחת הסדרות היפות שראיתי, עם שילוב מצוין של סיפור, ביצוע ודימויים מרגשים.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

ספרון קטן שקניתי באוסטריה בשם "I See Faces", שמלא בתמונות של אובייקטים שנראים כמו פרצופים.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

radiooooo.com - ארכיון אינטראקטיבי של שירים מכל העולם משנת 1900 ועד היום, עם כפתור אקספרימנטלי של מוזיקה מהעתיד. בוחרים מדינה ושנה ומקבלים שיר רנדומלי.

יש לך המלצה מוזיקלית?

להקת RÜFÜS DU SOL האוסטרלית, ובמיוחד הסט המופלא שלהם בפארק Joshua Tree בקליפורניה.

מה משמעות החיים?

פרויקט הגמר שלי עוסק בפילוסופיית זמן ומשמעות – נושא שמעסיק אותי מאוד. אני מאמינה שאין טוב ורע מוחלטים, אלא רצף אירועים מחזורי שבו העולם פשוט מתקיים ואנחנו חלק ממנו. היופי הוא לקבל את המחזוריות והזמניות של הכל.