השאלון עם ליאת לזבר

הכירו את ליאת לזבר, בת 25, סטודנטית שנה ג׳ לעיצוב באוניברסיטת חיפה. היא נולדה בשנת 2000, גדלה בנצרת־עילית וכיום חיה בחיפה – שלדבריה היא "העיר הטובה בעולם". בעולם העיצוב ליאת נמשכת במיוחד למיתוג, טיפוגרפיה, איור ועבודות קראפט, ומעריכה מעל הכול את החופש שהמקצוע מעניק לה: “האפשרות לביטוי אותנטי של כל מה שמתחולל בנפש”. מחוץ לסטודיו, אפשר למצוא אותה בהופעה חיה, ברכישת כרטיסים להופעה הבאה, או משוטטת בין במות בפסטיבל מוזיקה.

היי ליאת, מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

היי! השבוע הוא שבוע שגרתי, כרגע בחדר שלי בונה פלייליסט חדש בספוטיפיי ותוהה אם חם מספיק לקפוץ לים 🙂

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

בשלב הביצוע אני נהנית לעבוד לבד, אבל כשזה מגיע לבריינסטורמינג – לגמרי בצוות!

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

מה שמניע אותי לעצב וליצור הוא צורך – אישי או כזה שנולד מתוך תגובה למה שקורה בעולם. זו תחושה שבוערת מבפנים, שמאלצת אותי לקום ולפגוש את הדף, החומר או המסך.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

חוסר המוזה שלי בעיקר מגיע כשאני מתעסקת בדברים שאני לא באמת אוהבת או ״כי צריך״ לעשות אותם, אז אני מאוד מהר עושה ריסטרט ומדייקת את ההתעסקות כך שאני באמת אתחבר אליה 🙂 וכמובן ששנ״צ.

ומה את עושה בשביל הכיף?

שרה במקלחת, משוטטת בשוק הפשפשים, מבקרת בחנות קריסטלים, מוסיפה דיסק חדש לאוסף שלי – ובעיקר דואגת לפנות זמן לעצמי.

יש לך הרגל מגונה?

לצעוק :״יא! כלב!״ על כל כלב שאני רואה ברחוב 🙂

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

לאחרונה חידשתי פרויקט מהשנה הראשונה ללימודים – "חיפה 2083". מדובר בסדרה של גלויות ממקומות אייקוניים בעיר, כפי שהם עלולים להיראות בשנת 2083 אם לא נטפל בזיהום החמור שפוגע בה. כבר אז, בתחילת שנה א׳, הבינה המלאכותית החלה לחלחל אל חיינו, ואזרתי אומץ לנסות לשלב אותה בעבודה. עכשיו, שנתיים אחרי, חזרתי אל הפרויקט כדי לחדד ולדייק אותו, בהשראת ההתקדמות המסחררת שהתחום עבר מאז.

בפרויקט Haifa 2083 מציגה ליאת לזבר סדרת גלויות תיירותיות־אזהרתיות, המדמיינות את חיפה בשנת 2083 תחת ענן זיהום כבד. הדימויים, המבוססים על אתרים אייקוניים בעיר, מעניקים לפורמט הנוסטלגי של הגלויות פרשנות ביקורתית. זהו עיבוד מחודש לפרויקט משנה א׳, שנוצר בקורס "תפיסה חזותית" בהנחיית נסטיה פייביש, וכעת שודרג לאור ההתקדמות בבינה המלאכותית ותחושת הדחיפות סביב משבר האקלים. "כרגע, כתושבת חדשה של חיפה, רציתי לעורר שאלות על אחריות סביבתית והדחקה קולקטיבית," היא אומרת.

מה משך אותך לתחום?

מה שמשך אותי לתחום הוא קודם כול סקרנות. עד לפני ארבע שנים בכלל לא הכרתי את המונח "תקשורת חזותית", אבל כילדה ונערה כל עולמי היה יצירה – עיצוב, ציור, פיסול וכל עבודת קראפט אפשרית. בגיל 16 החלטתי שארצה לעסוק בעיצוב גרפי, אבל כששיתפתי את הרעיון עם המשפחה הסובייטית שלי (אמא, אני אוהבת אותך!), ההתלהבות לא הייתה בשיאה – אז הלכתי ללמוד ביולוגיה, כימיה ומדעי החברה.

בגיל 21 עברתי לתל־אביב, כמו הרבה נערות פריפריה, ושם נחשפתי לראשונה לעולם התקשורת החזותית. חזרתי הביתה עם ההבנה שזה מה שאני רוצה ללמוד, ולהפתעתי אמא שלי אמרה: "כל מה שתרצי – העיקר שתעשי כבר תואר". עם האמירה הזו, הרבה סקרנות וקצת ידע בתחום, ניגשתי למבחני הקבלה לוויצו – והשאר היסטוריה.

תני לנו ציטוט שיעורר בנו השראה.

״כשאת מקבלת את התשובה מתוכך, אף אחד לא יכול לבלבל אותך, את שם.״

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

בתקופה שבה ניסיתי להתקבל ללימודים גרתי בתל־אביב, אבל העיר הייתה עבורי כאוטית מדי. הגעגוע לצפון הלך והתחזק, עד שהפך לשיקול המרכזי בבחירה – ולכן ניגשתי למבחני קבלה רק בויצו. לשמחתי, הגעגוע ניצח.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

נסטיה פייביש. הראשונה שהצליחה לגרום לי להרגיש שיש ערך למה שאני יוצרת. מלבד היותה מרצה מבריקה וחריפה, היא מעצבת גרפית וחוקרת חזותית ישראלית פוסט־סובייטית עם פרויקט מדהים בשם ״המהגרת״ שנוגע בנבכי הנפש שלי.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

דן רייזינגר. יש באמת צורך להרחיב למה?

פונט שוק הוא פונט כותרות ריבועי־ניסיוני שיצרה ליאת לזבר במסגרת קורס מיתוג לתערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית, 2025. נקודת המוצא שלה הייתה חיפוש אחר מקומות חיפאיים על־זמניים עם אופי מקומי מובהק, וההשראה המרכזית הגיעה משוק תלפיות האגדי – מרחב חזותי יומיומי, לא "מעוצב כמו שצריך", אך שופע אופי וחן מקומי. במהלך שיטוטיה בשוק, ליאת התבוננה בקבלות, שקי רשת, קופסאות פלסטיק ושלטים מאולתרים, וזיהתה מכנה משותף בולט – הצורניות הריבועית. מתוך הזיהוי הזה נולד הרצון לבנות פונט עצמאי, שנוצר בחיפוש אינטואיטיבי וללא ידע מוקדם בעיצוב פונטים. "התוצאה היא פונט גס וניסיוני, שלא מתיימר להיות מדויק, אבל בהחלט שמח בחלקו"ֿ, היא אומרת.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

כנראה בתחום הטיפול ההוליסטי, שדרך אגב, עוד לא ויתרתי על החלום הזה.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

יש לי תשובה קצת מעצבנת, אבל איפה שמדויק לי.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת:

מה שלימד הבודהה - ואלפולה ראהולה

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

תכלס, מעדיפה שישרפו אותי וישתלו איזה עץ של פיקוס כינורי במקום, אבל אפשרי שיהיה שלט קטן בפונט נרקיסים.

יש לך המלצה מוזיקלית?

בשפע, ואני אנסה מאוד לא להתפזר, אבל בגדול: iogi או בשמו המלא יוגב גלוסמן – כל דבר שיוגי מוציא הוא פשוט זהב. האלבום ״שעות רגישות״ של אבישי כהן. כל שיר של תומר ישעיהו. ואחרון — ״שלוש תנועות״ של אביתר בנאי. וגם זה: youtube.com/watch?v=sv1KQjiMVkE