אבגדהוזחטיכל

גליטש

Hהאחשדרפנים !!

פסיכולוגיה

ירושלים תל־אביב חיפה נהריה פרדס־חנה

יש לי ארץ טרופית יפה משומנתוירוקה!

  • מחיר למשתכן היא מאוד טובה
  • להרבה אנשים שהיו מחוץ לשוק להיכנס
  • משכנתא חדשה של 200-300 אלף שקל כדי לעזור לילדים
  • מהיקף הדירות החדשות שנמכרו בחודש הקודם.
  • האחרונה (אוגוסט 2016 עד יולי 2017) התקופה המקבילה,
  • שאני רואה את הענף כמו רנטגן, כי למעשה?
  • למעשה בוחן ומסתכל על כל עולם.
  • בונים מספיק היינו רואים את ההשפעה.
  • המרכז ואפילו בפריפריה הקרובה, ומי שאין,
  • שקל המדינה מרוויחה יותר ממיליון שקל
  • הורדה משמעותית במחירי הדירות.
  • שוק אולי רק עוד כמה שנים.
  • שהייתי סובל בו זה ירידי הדירות שהייתי עושה!
  • חדשה שעולה 2 מיליון שקל המדינה.
  • מיזם שהייתי סובל בו זה ירידי הדירות שהייתי.
  • זורם לקופת המדינה בצורה של כל מיני היטלים!

שלום

צל אלגנטי!

אברהם Stroke

סטיות כרומטיות

טיפוגרפיה
סוכריה
שוופס!
דפוס אופסט
טקסט מסך

אפקט ציור

אמביאנט

אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים,
לא נגיע לארץ חדשהץץ

א

אינסוף

איזה כיף לי

בוקר טוב!

גּוֹפָן או פונט הוא סגנון עיצוב צורת האותיות, כפי שבא לידי ביטוי באמצעי תצוגה כלשהו: דפוס, תוכנת מחשב ופלטפורמות נוספות להעברה ולהצגה של מידע טקסטואלי. תורת עיצוב הגופָנים היא תחום עצמאי בעיצוב גרפי.

לגופָנים תפקיד חשוב בתחום העיצוב הגרפי. הם מאפשרים להעביר מידע חזותי בנוסף למלל עצמו. יש גופָנים המקרינים רצינות, אחרים מרמזים על טקסט מודפס ואחרים משדרים קלילות או יצירתיות. גופנים מעוצבים בדרך כלל לפי המדיה שאליה הם מיועדים, ישנם גופנים שהם מיטביים לדפוס וגופנים שמיטביים לתצוגה במחשב.

הבדל זה נובע מאיכות הצגים הירודה יחסית לעומת איכות המדיה המודפסת. ולכן, סוגים מסוימים של גופנים לא יוצגו באיכות מקסימלית בצג. עם זאת, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית באיכות הצגים, הבדל זה הולך ונעלם.

בתקופת גדוש ספרד מתועדת הבאתם של הגופן מבית דפוס בליסבון פורטוגל לסלוניקי על ידי דפס הרב יהודה גדליה. עד לשנות השמונים של המאה העשרים היה העיסוק בגופנים נחלתם הבלעדית של בעלי מקצוע בענפי הדפוס והעיצוב הגרפי. תפוצתם הגדלה והולכת של מעבדי התמלילים הפכה נושא זה לנחלתו של הציבור הרחב..

המילה גּוֹפָן מופיעה עוד בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף ט', עמוד א'), אולם היא קנתה לה אחיזה בעברית החדשה ובשפה המקצועית רק בשנות השישים של המאה העשרים, בעקבות קריאתו של הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי לאמצה, במדורו "פנת הלשון" בתמוז תשט"ו–יולי 1955.[2] עד אז השתמשו במילים אות, אותיות, אות דפוס או שריפט (מגרמנית). בתחילה היו מילונאים שקבעו את המילה במלעיל (כלומר במשקל דופֶן), אולם כיום רק הצורה המלרעית שלטת. אבינרי ציין כי העדיף את הצורה המלעילית בזכות דמיונה לשם אופֶן ובזכות צורת הרבים גְּפָנות (כמו דְּפָנוֹת; בשונה מגֶּפֶן-גְּפָנִים).[2] משערים שהמילה התלמודית חודשה בשינוי הגייה מיוונית: grapheion כתיבה.

כיום קיימת הפרדה ברורה בין המושגים אות וגופן: אות היא המושג המופשט והכללי של התווים או סימני הדפוס המייצגים צליל אחד או יותר בלשון, ואילו גופן הוא המימוש הגרפי של כל סימן דפוס, אשר לרוב אחיד בסוגו ובגודלו.

גופן מורכב מקבוצה של עצמים גרפיים (גליפים) שמיצגים את כל התווים הרלוונטיים. בין התווים ניתן למנות את האותיות, הספרות, סימני הפיסוק וסימנים מיוחדים כגון "₪" (שקל חדש).

באלפבית העברי, ובמידה גדולה יותר באלפבית הלטיני, יש עשרות רבות של גופנים פרי עיצוב קפדני. מרבית הגופנים משמשים למטרות עיצוב גרפי (עיצוב פרוספקטים, מודעות, כותרות וכו'), ורק חלק מהם משמש להדפסת ספרים. תכונה בסיסית של גופן להדפסת ספר היא קריאות גבוהה ומראה נעים לעין, הן לאות הבודדת והן לדף השלם. הגופן הנפוץ ביותר בהדפסה עברית הוא "פרנק-ריהל" שעוצב בשנת 1910, ומקובלות גם אותיות "נרקיס", "דוד", "הדסה", שעוצבו בחצי השני של המאה העשרים (הגופנים העבריים קרויים בדרך כלל על-שם מעצביהם).

דוגמה בולטת לחשיבות הגופן בעיצובו של ספר ניתנת בתנ"ך קורן: הגופן "קורן", שעוצב במיוחד לשם הדפסתו, הפך לגופן המועדף להדפסת פסוקים מן התנ"ך. מפורסם וותיק יותר הוא כתב רש״י, אחד הגופנים העתיקים ביותר בשפה העברית, אשר שימש באופן בלעדי כמעט להדפסת פירוש רש״י לתנ״ך ולתלמוד, כמו גם פירושים אחרים.

כתב מרובע - הכתב הנפוץ ביותר, בעל צורות מרובעות. התפתח מכתבי יד עבריים בעלי אופי רשמי או דתי, כגון ספרי תורה וכתבי קודש אחרים. באופן מסורתי מזהים שני סגנונות של הכתב המרובע. בסגנון האשכנזי הקוים אופקיים של האותיות עבים במיוחד, ואילו הקוים האנכיים דקים. דוגמאות מובהקות של סגנון זה הן גופנים "דרוגולין", "וילנא" ו"ליבורנה". לעומתו הסגנון הספרדי מתאפיין על ידי הבדל קטן בלבד בין עובי הקוים האנכיים והאופקיים. דוגמאות לסגנון זה הן הגופנים "שוקן" ו"טולדו".

כתב רש״י - הכתב המשמש כיום כמעט בלעדית להדפסת פירושים לתנ״ך ולתלמוד. התפתח מכתב ספרדי חצי קורסיבי של ימי הביניים, אשר שימש בכתבי יד בעלי אופי פרטי או בענייני חול.

כיום נהוגות שיטות שונות להבחנה בין סוגי גופנים שונים על סמך התפקוד שלהן (כלומר - לאיזו מטרה וגודל אות נוצרו ולאילו מטרות יצלחו). בשיטה זו אין משתמשים בשאר העולם היהודי (מחוץ לישראל), שבו עיקר השימוש באותיות עבריות הוא לצורכי קודש, ולכן אין צורך בגופנים עבריים לשימושים מסחריים. לעתים ישנן "משפחות גופנים" הכוללות משקלים שונים בטווחים שונים (למשל משקל רגיל לעימוד ספר או טקסט, ומשקל דקיק ושמן לצורך עימוד כותרות). לרוב, מעוצבים הגופנים בצורה היברידית, כך שהם יכולים לשמש לכמה קטגוריות.

למשל - גופן "הדסה" של הנרי פרידלנדר יכול לשמש לעימוד ספר, טקסט, וכותרת. ככל שרמת הגרפיוּת של האות עולה, וככל שרמת הקריאות יורדת, כך מתמעטות אפשרויות השימוש (ורסטיליוּת או "רב גוניוּת") בגופן. כלומר - גופן מסוג "אות ראווה" אינו יכול לשמש כגופן לעימוד ספרים ("אות ספר"), וחלק מהגופנים מסוג זה יאבדו פרטים כאשר הם מודפסים במידות קטנות .[3] עם זאת גופן "אות ספר" יכול לשמש לכותרות ואפילו כאות בודדת, אך הפוטנציאל האסתטי והגרפי שלו נמוך מגופן מסוג "אות ראווה".

אות ספר - גופן המתאים לעימוד גושי טקסט ארוכים לספרים או עיתונים במידות אות עד לכ-18 נקודות (מרבית הספרים מודפסים ב10-12 נקודות, והעיתונים ב-8-10 נק').[4] עבודת המעצב/ת על גופן שכזה היא הכי קשה ומורכבת, מכיוון שעל האותיות להיות הרמוניות, ברורות, קריאות, ומובדלות אחת מהשנייה בצורתן[5] (לדוגמה - ההבדל שבין האות כ' ל-ב').

אלא שומר על קריאות, הרמוניה, ועניין גרפי, מה שמאפשר לגופן לשמש למגוון שימושים.

בתקופת גדוש ספרד מתועדת הבאתם של הגופן מבית דפוס בליסבון פורטוגל לסלוניקי על ידי דפס הרב יהודה גדליה. עד לשנות השמונים של המאה העשרים היה העיסוק בגופנים נחלתם הבלעדית של בעלי מקצוע בענפי הדפוס והעיצוב הגרפי. תפוצתם הגדלה והולכת של מעבדי התמלילים הפכה נושא זה לנחלתו של הציבור הרחב..

המילה גּוֹפָן מופיעה עוד בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף ט', עמוד א'), אולם היא קנתה לה אחיזה בעברית החדשה ובשפה המקצועית רק בשנות השישים של המאה העשרים, בעקבות קריאתו של הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי לאמצה, במדורו "פנת הלשון" בתמוז תשט"ו–יולי 1955.[2] עד אז השתמשו במילים אות, אותיות, אות דפוס או שריפט (מגרמנית). בתחילה היו מילונאים שקבעו את המילה במלעיל (כלומר במשקל דופֶן), אולם כיום רק הצורה המלרעית שלטת. אבינרי ציין כי העדיף את הצורה המלעילית בזכות דמיונה לשם אופֶן ובזכות צורת הרבים גְּפָנות (כמו דְּפָנוֹת; בשונה מגֶּפֶן-גְּפָנִים).[2] משערים שהמילה התלמודית חודשה בשינוי הגייה מיוונית: grapheion כתיבה.

כתב מרובע - הכתב הנפוץ ביותר, בעל צורות מרובעות. התפתח מכתבי יד עבריים בעלי אופי רשמי או דתי, כגון ספרי תורה וכתבי קודש אחרים. באופן מסורתי מזהים שני סגנונות של הכתב המרובע. בסגנון האשכנזי הקוים אופקיים של האותיות עבים במיוחד, ואילו הקוים האנכיים דקים. דוגמאות מובהקות של סגנון זה הן גופנים "דרוגולין", "וילנא" ו"ליבורנה". לעומתו הסגנון הספרדי מתאפיין על ידי הבדל קטן בלבד בין עובי הקוים האנכיים והאופקיים. דוגמאות לסגנון זה הן הגופנים "שוקן" ו"טולדו".

וככל שרמת הקריאות יורדת, כך מתמעטות אפשרויות השימוש (ורסטיליוּת או "רב גוניוּת") בגופן. כלומר - גופן מסוג "אות ראווה" אינו יכול לשמש כגופן לעימוד ספרים ("אות ספר"), וחלק מהגופנים מסוג זה יאבדו פרטים כאשר הם מודפסים במידות קטנות.

כתב רש״י - הכתב המשמש כיום כמעט בלעדית להדפסת פירושים לתנ״ך ולתלמוד. התפתח מכתב ספרדי חצי קורסיבי של ימי הביניים, אשר שימש בכתבי יד בעלי אופי פרטי או בענייני חול.

הבדל זה נובע מאיכות הצגים הירודה יחסית לעומת איכות המדיה המודפסת. ולכן, סוגים מסוימים של גופנים לא יוצגו באיכות מקסימלית בצג. עם זאת, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית באיכות הצגים, הבדל זה הולך ונעלם.

בתקופת גדוש ספרד מתועדת הבאתם של הגופן מבית דפוס בליסבון פורטוגל לסלוניקי על ידי דפס הרב יהודה גדליה. עד לשנות השמונים של המאה העשרים היה העיסוק בגופנים נחלתם הבלעדית של בעלי מקצוע בענפי הדפוס והעיצוב הגרפי. תפוצתם הגדלה והולכת של מעבדי התמלילים הפכה נושא זה לנחלתו של הציבור הרחב..

גּוֹפָן או פונט הוא סגנון עיצוב צורת האותיות, כפי שבא לידי ביטוי באמצעי תצוגה כלשהו: דפוס, תוכנת מחשב ופלטפורמות נוספות להעברה ולהצגה של מידע טקסטואלי. תורת עיצוב הגופָנים היא תחום עצמאי בעיצוב גרפי.

לגופָנים תפקיד חשוב בתחום העיצוב הגרפי. הם מאפשרים להעביר מידע חזותי בנוסף למלל עצמו. יש גופָנים המקרינים רצינות, אחרים מרמזים על טקסט מודפס ואחרים משדרים קלילות או יצירתיות. גופנים מעוצבים בדרך כלל לפי המדיה שאליה הם מיועדים, ישנם גופנים שהם מיטביים לדפוס וגופנים שמיטביים לתצוגה במחשב.