הכירו את יובל גרף, ילידת 1999, גדלה בחיפה והיום תמצאו אותה ביפו. יובל היא סטודנטית שנה ד' במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, וכרגע עובדת על פרויקט הגמר שלה. יובל עוסקת בעיקר במושן גרפיקס, עיצוב גרפי ואיור. ״מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי ילדה של פוסטרים״, היא מספרת, ״אספתי מדבקות, תקליטים ודיסקים (וסליחה אמא על כל מה שקרה לקירות בבית). מבחינתי, כשהעיצוב שלי יוצא החוצה ופוגש את העולם, זה כמו הזמנה לבקר בחדר הפרטי שלי – דבר שהוא תמיד גם מרגש וגם קצת מפחיד״. כשהיא לא בעבודה או בלימודים, יובל אוהבת לצאת החוצה, להסתובב בעיר ולשמוע מוזיקה.

היי יובל, מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

בתקופה הנוכחית אני מבלה הרבה בדירה שלי ביפו, עובדת על פרויקט הגמר יחד עם חברה מהלימודים. אנחנו יוצרות קליפ אנימטיבי למוזיקאי שאנחנו מאוד אוהבות.

מגניב! את עובדת עכשיו?

כרגע אני בפוּל גז על פרויקט הגמר שלי, אבל כמו שאומרים – open for commission. 😉

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

עד לא מזמן עבדתי בעיקר לבד על פרויקטים, אבל השנה גיליתי כמה חזקה יכולה להיות עבודה בצוות. כשיש חיבור טוב נוצר משהו מיוחד שאי אפשר להגיע אליו לבד.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

אחד הפרויקטים המעניינים שיצא לי לעבוד עליהם היה פתיח לסרט פיקטיבי על פי הספר "האמן ומרגריטה" של מיכאיל בולגקוב, יחד עם הדס חיימוביץ׳, חברה מהלימודים (והיום אנחנו גם עובדות יחד על פרויקט הגמר – stay tuned). בפרויקט בנינו עולם שמצד אחד נשען על העלילה, ומצד שני קיבל אינטרפרטציה חזותית מהעולמות שקרובים אלינו במיוחד. חלק משמעותי בפרויקט היה השימוש בטיפוגרפיה כדימוי מרכזי, בהשראת טופסי אשפוז ממחלקות פסיכיאטריות.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

שיניתי סטטוס ל״תל־אביבית״.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

כשאני מוצאת את הקשר ביני לבין הפרויקט – איפה הוא מוצא אותי בחיים האישיים שלי, מה אני יכולה להביא לעיצוב שהוא רק שלי. גם אם זה הדבר הכי רחוק ממני, חשוב לי תמיד לקרב אותו אליי. מן איסטר אגס כאלה שרק אני אבין ואדע על קיומם.

״אלה ניסיונות גרפיים שנוצרו מתוך צורך פשוט ליצור. רובם נעשו באימפרוביזציה, בלי לחשוב יותר מדי על משמעות או מסר – רק מתוך דחף לעצב, להגיב ולשחרר. אני שואבת השראה ממוזיקה (בעיקר אולד־סקול היפ הופ), מתרבות אנדרגראונד ומהאסתטיקה של הרחוב – במיוחד מהפוסטרים האלה שנשכחים על קירות מוזנחים, דהויים, קרועים, אבל עדיין צועקים משהו. מבחינתי, הפוסטר הוא גם פורמט חופשי וגם מרחב אישי להתנסות ולדבר בלי צנזורה.״

מה את עושה כשאין לך מוזה?

יוצאת לצוד פרינט בעיר. חוויית השוטטות והחיפוש מביאה איתה ממצאים מפתיעים שלא הייתי בהכרח מגיעה אליהם דרך חיפוש באינטרנט.

מה את עושה בשביל הכיף?

🙂 .PlayStation and chill

יצא לך לטייל בחו״ל?

בהחלט, אפילו לגור באמסטרדם.

מה משך אותך לתחום?

היה איזה רגע מכונן כשעבדתי כטבחית במסעדה בהולנד, בעלת המקום ידעה שאני מציירת להנאתי והתייעצה איתי לגבי עיצוב לאירוע במסעדה. כשהיא הראתה לי את הסקיצה שלה, הזדעזעתי ואמרתי שזה נראה כמו פוסטר של סופרמרקט. חזרתי הביתה ואמרתי לבת הזוג שלי: נראה לי שאני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים. קיטש, אבל אמיתי לגמרי.

תני לנו ציטוט שיעורר בנו השראה.

Terugkomen is niet hetzelfde als blijven (מהולנדית – לחזור זה נחמד אבל זה לא אומר שתישאר/י).

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

בצלאל ושנקר, בחרתי בעיר הקודש.

איזה מרצה השפיע/ה עלייך במיוחד?

רותו מודן ואדם פיינברג.

״החיים בזבל״ – קומיקס קצר עם טון הומוריסטי ועוקצני שמספר על החוויה האישית של יובל כדיירת בלב שוק מחנה יהודה בירושלים. הוא מתמקד בניסיונות שלה להיפטר משקית זבל – פעולה שנשמעת יומיומית לגמרי, אבל איכשהו התפתחה למסע סוריאליסטי בין סמטאות, ריבים עם אנשי הזבל ותחושת אובדן שליטה. נעשה במסגרת הקורס ״חייבים לעשות מזה קומיקס!״ בהנחיית רותו מודן.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

הקולקטיב החיפאי Broken Fingaz היו ההשפעה הכי גדולה עליי כבר מגיל צעיר. לכל מקום שהייתי יוצאת בעיר היה חותם שלהם. לפעמים אפילו היינו יוצאים במיוחד עם חברים רק כדי לחפש את הגרפיטי החדש שלהם לפני שכולם מגלים.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

אי־שם בהיסטוריה הייתי בכלל טבחית. כך שאם לא הייתי עוסקת בעיצוב, כנראה שהייתי ממשיכה בעולם המשוגע הזה שנקרא מסעדנות.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

די בטוחה שעדיין מול מסך, מקווה שלפחות המיקום יהיה שווה.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

הקומיקס המצוין Smoking Kills של Thijs Desmet.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

Karel Martens: Re-printed Matter.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

היציאה הבאה של פונטף, עם איזה גליף של חץ כלפיי מעלה.

יש לך המלצה מוזיקלית?

אני די old fashioned. לאחרונה אני שומעת הרבה את Joey Valence & Brae. יש להם וייב נוסטלגי של היפ הופ ישן עם טוויסט מודרני.

מה משמעות החיים?

טקסטורה.

מה שם החיבה שלך?

מסטיק (סבתלולי הייתה דבוקה אליי).

קיצור מקלדת אהוב.

4 + ⇧ + ⌘ (צילום מסך ב־mac).

כתבי בבקשה את המילה הבאה בכתב היד שלך: