הכירו את ענב שרון־ניצן, מעצבת ילידת 1992, בוגרת ויצו חיפה, העוסקת בטיפוגרפיה, מיתוג, צילום, ואיור. היא גדלה ביבנה, למדה ועברה בחיפה, ועכשיו בדיוק פורקת ארגזים בדירה החדשה ביבנה, קרוב למשפחה וחברי הילדות. ענב אוהבת דינאמיות בעיצוב: היא לא מתקבעת על מדיום או פורמט יחיד, אלא מעדיפה להבין מה הדבר הכי נכון לפרויקט הספציפי שעליו היא עובדת באותו רגע.

כשהיא לא עובדת, היא עושה בינג' על סדרה עם בן זוגה, יושבת על קפה או בירה עם החברים, מתרגלת יוגה לנשמה, או סתם מבשלת ואוכלת.

היי. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

בין הארגזים. בדיוק עברנו דירה וכעת מתמקמים בדירה החדשה.

איפה את עובדת עכשיו?

כרגע אני עובדת כפרילאנס מהבית.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

שעה של עבודה לבד מספיקה לי ואז אני מתחילה להשתעמם. תמיד אשמח לעבוד עם עוד חבר טוב שיתן חוות־דעת שאני סומכת עליה בעיניים עצומות.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

עבדתי על מיתוג של פרויקט הסרטים "48 שעות". הפרויקט הוא תחרות סרטים בארץ ובעולם - ליוצרים של הסרט יש 48 שעות בלבד ליצור סרט מאפס. מעבר לזה שהעבודה מול המפיקה של הפרויקט סופר כיפית - התחרות עצמה היא טירוף של יצירה אינטנסיבית ומאוד מספקת בסופו של דבר.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

סיימתי את התואר! אחרי ארבע שנים מתישות (וכיפיות לא פחות). פתאום יש קצת מקום בלו"ז, ירד מפלס הלחץ.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

תחומים חדשים שאני לא מכירה עושים לי חשק לחפור בהם וליצור. ההתרגשות שיש במשהו חדש גורמת לעבודה עליו להיות רעננה וכיפית. אני גם נהנית להצליח לפתור בלת"מים ("בלתי מתוכננים"). כשהכל הולך חלק זה יכול להיות משעמם. לפעמים קורה שלפתע הדברים לא קורים כמו שתכננתי, וזה הכי כיף: האתגר והנסיונות החוזרים לפתור אותם.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

חווה את היום־יום ואז נותנת לו לשקוע. כלומר, אני מנסה לחוות המון דברים, לספוג אינפורמציה שולית ביותר ומשמעותית ביותר מכל דבר שקורה. אני מנסה בעיקר להיות נוכחת ברגע. אחר־כך, כשאני עם עצמי בבית, הכל צף ומתחבר לרעיונות ולפתרונות.

מה את עושה בשביל הכיף?

אני אוהבת לאפות בשישי בבוקר (בעוונותיי). אני אופה לחמים, עוגות, ועוגיות. כל דבר שעושה ריח טוב בבית ומפנק אחרי ארוחת שישי שאמא בישלה. לרוב, אני מעדיפה לרבוץ ולהתחפשן על הספה בסלון.

יש לך הרגל מגונה?

לגמרי שנ"צ.

יצא לך לטייל בחו״ל?

אחרי הצבא טיילתי עם בן־זוגי בויאטנם, וממש התלהבנו ממנה. יש בה תרבות שמרגישה מאוד אותנטית, כזאת שלא נחרשה על ידי תעשיית התיירות. להבדיל מאירופה, נראה שהויאטנמים לא הולכים לישון. לא משנה מתי אתה יוצא החוצה, השווקים והמסעדות פתוחים כל הלילה, אפשר לראות אנשים שעושים קניות בשעות הקטנות.

מה משך אותך לתחום?

התחלתי לצלם בגיל 13, ידעתי שזה משהו שאני מאוד אוהבת ולא איזה ג'וק חולף. דרך עולם הצילום הבנתי שהתפיסה שלי היא גרפית, וגיליתי את תחום העיצוב. במהלך הצבא ניסיתי להבין איך אני עושה מהדבר הזה מקצוע. הלכתי ליום פתוח בבצלאל והחלטתי שבא לי תקשורת חזותית.

פרויקט "אלומה" - מיתוג אירוע תרבות בבתים נטושים בחיפה. החלונות והדלתות של הבתים הנטושים בחיפה חסומים בבלוקים, ואלה מאפיינים חלק גדול מתחומה של העיר התחתית. לאחר מלחמת יום־העצמאות הופקעו בתים רבים בידי המדינה תחת "חוק נכסי נפקדים". כ־70 שנה שהבתים חסומים לאור ולאנושיות. לכן הערכים המרכזיים שהובילו אותי היו חשיפה, ניגודיות, ביתיות ונפקד־נוכח. בחרתי להציג תערוכות אור של אמנים מרחבי העולם בתוך הבתים הנטושים. במהלך הפרויקט עיצבתי במדיות שונות (לוגו, פוסטרים, גלויות, כרטיסי ביקור, אתר וכו'). רציתי להדגיש תחושה של קרן־אור בודדת, שנכנסת לתוך הבתים ומגלה את ההיסטוריה שלהם. לכן, על מנת ליצור את הפוסטרים השתמשתי במנסרה שדרכה האור נשבר לקשת צבעים. את האור שנשבר העברתי דרך אותיות, וצילמתי את התוצאה. הטיפוגרפיה שבתמונות נשאר כמות שהיא היישר מהמצלמה.

אז לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל לויצו, HIT, ושנקר. התקבלתי לויצו ול־HIT, ובסוף החלטתי ללמוד בויצו חיפה, גם כי בן־זוגי התקבל לטכניון, וגם כי האווירה שם הרגישה ביתית.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

אוֹנה שגב, מרצה לטיפוגרפיה בשנה ב'. אצלה נפלו לי המון אסימונים שמלווים אותי עד עכשיו בהמון פרויקטים. לעצב נכון ומדויק - בלי קישוטים מיותרים. אוֹנה התעקשה איתנו שכל אלמנט שמופיע יהיה הכרחי ומשמעותי - בלי של"שים! (= שינוי־לשם־שינוי)

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

מיכאל גורדון. אני מאוד מעריכה את עיצוב הספרים שלו. אופן העבודה שלו מתבסס על קונספט מאוד חזק שמוביל את עיצוב הספרים, וגם על איפוק בעיצוב שיוצר תוצאה מאוד מדויקת וחפה מקישוטים מיותרים.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

אני לא יודעת. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני תמיד עוסקת ויוצרת, אם זה בציור או בצילום. אני מאוד בתוך העולם הזה, ואני לא יודעת אם הייתי הולכת למקצוע אחר. אחד מהתחביבים שלי הוא סריגה, שמאפשר לי להכין מה שאני אוהבת ורוצה, אם זה בגד או צעיף.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

השאיפה שלי היא להקים סטודיו למיתוג משלי, ליצור בעצמי ולפתח רעיונות. הייתי רוצה לעבוד עם לקוחות מתחום התרבות, כי העבודות איתם מאפשרות לי לצאת מהגבולות ולשבור את החוקים המסחריים.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

״אוצר אלף־ביתים״ של ראובן ליף (להורדת סריקה לחצו כאן). התחשק לי לקנות את הספר באמזון ב120 ש"ח. התרבות שלנו מאוד אקלקטית, ואפשר לראות את ההשפעות התרבותיות השונות המתגלמות בכתב עצמו.

יש לך המלצה על אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים?

אני פחות נכנסת לביהנס ופינטרסט לחפש רעיונות או השראה, אלא עובדת עם מחברת ועפרון וחושבת על הפרויקט. אני קוראת הרבה תוכן דרך ויקיפדיה, ומשם אני מגיעה לעולמות התוכן ולפתרון.

מהו הפונט העברי האולטימטיבי שלך?

קשה לי להגיד, אבל מה שאבחר באינסטינקט הראשוני, אבל הייתי רוצה לבחור גם ב"שוקן" כי יש לי קראש על פרנציסקה ברוך. עם זאת, כמה שאני אוהבת את "שוקן", הוא פחות פונקציונאלי לשימוש יומיומי.

יש לך המלצה מוזיקלית?

כל פעם אני שומעת משהו אחר - סיה או פרנק סינטרה או אריק איינשטיין. לכן קשה לי להרכיב פלייליסט כי הטעם שלי משתנה. אבל בגלל שביקשתם, אני ממליצה על השיר “מיי וויי” של פרנק סינטרה.

ולסיום: כתבי ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״ בכתב היד שלך.