השאלון עם יפעת גרינבאום

הכירו את יפעת גרינבאום, מעצבת בוגרת בצלאל, ילידת 1988 שעובדת בסטודיו Open. היא גדלה בראשון לציון וכעת גרה בתל אביב, קרוב לים שהיא אוהבת וקרוב לכרם, שם היא עושה קניות. יפעת עוסקת במיתוג, טיפוגרפיה, ושילוב של איור ועיצוב. היא אוהבת לעבוד עם החיבור בין הידיים לראש, להתחיל כל פרויקט באופן ידני (גם אם זה לוגו לסטארטאפ), כשהחיספוס החומרי והאותנטי מתבטא בעבודות שלה. כשיפעת עובדת על פרויקטים מתחום התרבות, היא מרגישה שהיא יכולה להשתולל מבחינה קריאייטיבית ורעיונית.

מה משך אותך לתחום?

האמת שתמיד הייתי מהילדות האלה שמציירות בסוף המחברת על מיני קשקושים ואותיות יפות. מגיל צעיר שאלו אותי מה ארצה לעשות, והתשובה שלי תמיד היתה בכיוון היצירתי. לעיצוב גרפי הגעתי דרך הצילום. נכנסתי לעולם הזה כשהתחלתי לצלם בצבא, והתחלתי להבין קצת יותר את המשמעויות של קומפוזיציה, אסתטיקה, ופריימינג. בנוסף התחלתי לגלות קצת את התוכנות כמו פוטושופ. חשבתי שאלמד עיצוב פנים, ומאוחר יותר הבנתי שזה לא מה שאני רוצה. רק כשהתחלתי לחקור, הבנתי שאני רוצה להשאר באזור הדו־מימד ולא בתלת־מימד.

מה גורם לך ליצור?

כשאני רואה דברים יפים, בא לי לעשות גם. כשאני בעבודה או בחנות ספרים או בחנות צילום, ואני רואה דברים יפים, אני מרגישה שהם מעוררים לי את הרצון לעשות גם.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

נוראה קשה לי להתחייב על המעצב אחד, אני מרגישה שאני שואבת השראה מהמון כיוונים. כמו כולם אני יכול להגיד שסגמייסטר וולש ופנטאגרם מדהימים, וגם המרצים שלי מהלימודים, אבל ממש קשה לי להעדיף מעצב אחד, והייתי מעדיפה לקבל השראה מהמון כיוונים שונים.

רגע, בוא נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

עשיתי שניים. הטיול ראשון היה לארה"ב. נסעתי לחודשיים למחנה קיץ, ואחרי זה המשכתי לטייל עוד חודשיים. לא רציתי לחזור לארץ, אבל נגמרה לי הויזה. לאחר כמה חודשים העברתי את ימי במלצרות עד השעות הקטנות של הלילה, ובכסף שחסכתי נסעתי למרכז אמריקה: קובה, מקסיקו, ניקרגואה, גואטמלה, פנמה, וקוסטה ריקה.

ברגע של אומץ החלטתי לטייל לבד. זו היתה חוויה משוגעת להכיר אנשים חדשים וגם את עצמי בלי החבר. כשטיילתי בקובה התחלתי לראות את העולם דרך זווית ראיה של צלמת. בקובה כל פינת רחוב היא פוטנציאל לצילום. נסעתי לכל מקום עם המצלמה שלי, וצילמתי את הקובנים שהם מאוד יפים בעיני.

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי לכל הארבעה: בצלאל, שנקר, ויצ"ו, ו־hit, כי לא רציתי לקחת סיכון. בשנקר וחולון עברתי את השלב הראשון ולא את השני. לבצלאל וויצ"ו התקבלתי.

שלושה פוסטרים בגודל גליון בהשראת סרטיו של הבמאי אלמודובר שעיצבתי בקורס "איור עיצוב" בהנחיית אורית ברגמן, בשנה ב'. לאחר סקיצות בגודל קטן, יצרתי הדפסים בגודל A3 בהשראת דימויים מהסרטים, סרקתי אותם, והמשכתי את העבודה בפוטושופ. הדפס סול היא טכניקה שיוצרת חומריות מעניינת ולא צפויה. אפשר לחתוך צורות מדפי סול, ליצור בהם שקעים באמצעות עפרון, ולהדפיס איתם באמצעות גלגלת עם צבע אקריליק. חלק מהטיפוגרפיה נוצרה באופן ידני עם מכחול או טוש.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

קשה לדרג ב"הכי טוב", אבל קרו לי הרבה דברים טובים. אתמול חתמתי על חוזה לדירה שאעבור אליה עם חבר שלי. נסעתי למילאנו, ולפני חודשיים וחצי לברלין עם הבוס סער פרידמן מאופן, ועם חברה. הצגנו שם את הפרויקט של "פסטיבל מקודשת 2017" בפסטיבל טייפו ברלין. זו היתה חויה ייחודית. אמנם לפני כן הייתי בפסטיבל "אוף טי.אל.וי" בת"א, אבל לא הייתי בחיים במשהו גדול כמו טייפו ברלין. זה היה כנס מרשים של עיצוב שהתרחשב במשך שלושה ימים. גם אם אתה לא נכנס לכל ההרצאות, אתה עטוף בכל החוויה המעוררת הזו.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

היו שניים:
אורית ברגמן שלימדה אותי בקורס ״איור עיצוב״ בשנה ב'. בזכותה הבנתי שאני יכולה לאייר. היא גרמה לי להתמודד עם הפחד מאיור, ולהבין שזה כלי של אימג׳־מייקינג, ולא רק כלי לאיור נרטיב. אני אוהבת לעבוד ידנית, ובקורס שלה קיבלתי לגיטימציה לכך שהעבודה הידנית מביאה אותי למקומות שונים וטובים.

עדי שטרן לימד אותי לטרינג. הדבר העיקרי שאני לוקחת ממנו זה היכולת להסתכל על טיפוגרפיה בכל מקום, כלומר לראות שלטי רחוב, גרפיטי, ודברים כתובים בטוש על קרטון, ולמצוא בהם את היופי וההשראה לבניית אותיות. למדתי ממנו שכל דבר יכול להיות השראה לצורה של אות, ושאות היא לא פחות אובייקט מעוצב מאשר כל דבר אחר.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

יש לי שתי טקטיקות: הראשונה היא לצאת מהסיטואציה. אם אני תקועה במין לופ, אני מוציאה את עצמי למקום אחר (מפסיקה והולכת). הטקטיקה השניה היא שאני פשוט מתחילה לעשות, ומתוך החיפוש והעשייה האסימונים נופלים. אני פחות מפחדת מרעיונות לא טובים או כאלה שלא עובדים בהתחלה.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

אני מעדיפה לשלב: אני אוהבת כשיש לידי צוות, ומרגישה מאוד נתרמת מאנשים אחרים. אני תמיד מתייעצת. אבל בסוף, כשאני מול מחשב, אני צריכה להיות לבדץ

מה היית עושה אם לא היית מעצבת?

אין לי מושג. פעם לפני 12 שנה חשבתי שאולי אלמד ביולוגיה או משהו שקשור לחקר המוח.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

אני מקווה שבמקום טוב, אולי מנהלת קריאייטיב בסטודיו. אני לא יודעת אם אני רוצה להיות עצמאית או שיעבדו תחתי. יכול להיות שאעבוד באיזה סטודיו מטורף בחו"ל.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

האחרון שאני זוכרת שקראתי היה "קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונתן ספרן פוייר. בשנתיים האחרונות לצערי לא יצא לי לקרוא, וכנראה שנרדמתי עם הספר על איזה חוף, אבל אני צריכה חופש בשביל לקרוא. הלואי והיה לי יותר זמן לזה.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

בכנס בברלין נתקלתי במין סדרת מגזינים בשם "Slanted". המגזינים נראים כספר לכל דבר, וכל פעם הם מוציאים גליון העוסק בעיצוב גרפי בעיר שונה, כמו טוקיו או הלסינקי שאני קניתי.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

nowness - זה מן מגזין וידאו עם ארט מטורף בכל מיני תחומים, כמו עיצוב ואדריכלות. המגזין הזה מאוד ביזארי, ולפעמים הדימויים יכולים להיות ממש מעניינים.

מה את שומעת בריפיט?

ואם אנחנו בעניין של פלייליסט ולא שיר אחד אז האלבום הזה, DAMN של קנדריק למאר (לינק לספוטיפיי) גורם לי לעבוד בקצב.

באיזה פונט את/ה רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

בשלוף? הדסה. נראה לי הכי מתאים. קלאסי. הדסה מונוטייפ.

מה שם החיבה שלך?

השם השני שלי הוא "גולדי". בתקופת הלימודים בבצלאל גילו אותו בשיעור הראשון בשנה א׳, ומאז כל מי שמכיר אותי מהשכבה שלי קורא לי ככ, ורובם לא יודעים שקוראים לי יפעת.

יש לך הרגל מגונה?

נטפליקס. לאחרונה אני ממש בתוכניות אוכל. "Chef's Table" יפה ויזואלית, ו״בואו לאכול איתי״ בערוץ "כאן" הכי טראשי ומטומטם, אבל אני לא מתנצלת. אני אוהבת מלא סוגים של אוכל. לאחרונה אחד מהמקומות שהכי נחמד לי בהם זה הסנטה קתרינה. יש שם פשוט אוכל טעים מגוון, ומדויק. אבל אני מאוד ממליצה על הבשר בפיתה של "ג'סמינו" - מושלם.