הכירו את לירי ארגוב, מעצבת ילידת 1984 ובוגרת המכון הטכנולוגי חולון H.I.T בהצטיינות בשנת 2012. לאחר סיום הלימודים עבדה ב״פירמה״, ולאחר מכן ב״Iconica״. בשנה שעברה יזמה ביחד עם ניצן רוזנברג (סטודיו More&) את פסטיבל OFFF TLV, שאירח יוצרים מכל העולם ליומיים של הרצאות והשראה במוזיאון תל־אביב. אחת מהמסקנות שלה מהפסטיבל - ״אל תחכה שיבואו אליך - עצב את העבודות של סוג הלקוחות שאיתם אתה רוצה לעבוד, ואז הלקוחות האלו יגיעו״. כילדה גדלה בהוד־השרון וציירה דיסני על הקירות. כיום היא עובדת כפרילאנסרית וחיה כבר כ־13 שנה בתל־אביב.

לירי, מה משך אותך לתחום?

מגיל 11 החלום שלי היה לעשות אנימציה. כילדה הערצתי את וולט דיסני, וכל שנה בחופש הגדול הייתי מעתיקה את עטיפות קסטות הוידאו של דיסני, ומציירת אותם בענק על קיר של חמש מטר. אני מעריכה את האומץ של הורי לאפשר לי לצייר על הקירות. עד היום יש שם שמונה קירות מצויירים: התחלתי בשלגייה, וסיימתי בבת הים הקטנה. כל שנה הציורים השתפרו ולמדתי שימוש בצורות, צבעים, גוף, אור וצל.

האמת שלא ידעתי שתחום כזה כמו תקשורת חזותית קיים, עד שהגעתי ללימודים. כשחזרתי מדרום אמריקה הבנתי שאני צריכה לעשות משהו עם עצמי, אבל לא היה ברור לי מה אעשה. אמא חשבה שאהיה גננת, ואני חיפשתי משהו שיש בו יצירה, ושקמים אליו בבוקר עם חיוך (טוב לא כל בוקר, אבל לרוב!). תמיד חשבתי שאהיה אנימטורית, ואז התקבלתי לתקשורת חזותית בחולון.

לאחר העבודה ב״פירמה״ על כמה מהמותגים הגדולים, החלטתי שאני אוהבת יותר את הנישה של המוצרים הקטנים יותר, שבהם אני יותר יכולה לבטא את עצמי. הרצון שלי היה תמיד לעצב לייפסטייל ואת המוצרים שהם אקסטרא, כמו מוצרי טיפוח, ומיתוג למלונות ומסעדות. מה שאני אוהבת בתקשורת חזותית זו האפשרויות להיות חשופה לעולם תוכן, תקופה, או סיפור בכל פרויקט שונה. זו חוויה שונה בכל פעם, חוויה שמעשירה ומעודדת אותי לפתח את הפתרון הכי טוב למותג. 

מה גורם לך ליצור?

הרצון להוסיף משהו יפה לעולם, משהו שיגרום לאנשים רצון לקחת, לקרוא, לגעת.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

לא היה לי מעצב שהשפיע עלי במיוחד, אבל אם אני מסתכלת אחורה אני חושבת שאיורי ספרי ילדים מאוד השפיעו עלי. בתור ילדה קטנה בגן הייתי יושבת שעות ומסתכלת באיורים של ספרים כמו 100 שירים ראשונים (שאייר דוש) או מיץ פטל (שאיירה תמרה ריקמן) ובוחנת את הדמויות, הקווים והצבעים.

רגע, בוא נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

כן, טירקתי בדרום אמריקה. אני מאוד אוהבת לטייל.

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

אנימציה בבצלאל! בדיעבד, זה באמת לא הפורטה שלי אז יצא לטובה. 🙂

פרויקט מיתוג מלון ״דה ורה״, מלון בוטיק בקונספט של ״אנתולוגיה מקומית״: כל חלל במלון מעוצב עם מוצרים ישראליים: העיתון ״תל אביביאן״ שמונח לך על המיטה בחדר, מוצרי הרחצה (שעיצבנו במיוחד) המיוצרים בדרום הארץ, הפירות בקערה שנקטפו בצפון, המנורות והריהוט בעיצוב מקומי, והתמונות והציורים מהגלריות המקומיות. כך מקבלים האורחים מקבץ מייצג של השפע המקומי. על מנת לפתח שפה עיצובית מותגית, שיחקתי עם כתב יד, מחיקות, וקשקושים המופיעים במוצרים המתקשרים עם האורחים. התחושה היא כאילו המלון מדבר איתם בטון־דיבור בגובה העיניים, קצת מצחיק, קצת חצוף וכל־כך ישראלי.
בתקופה האחרונה אנחנו עובדים על פרויקט מגזין הקיץ שנוצר בשיתוף עם המלון ועיתון ״תל־אביביאן״. המגזין מלקט יוצרים, מעצבים, אירועי תרבות, גלריות, בתי קפה, ומסקר את כל מה שמגניב בתל־אביב, המגזין ממשיך את השפה של הוורה (כתב יד וקשקושים), ויחד עם זאת מעוצב בצורה מאוד גבוהה, וכך יוצר קונטרסט חד וברור. מלון ״דה וורה״ נפתח לפני כמה חודשים, וכיום זוכה לדירוג הכי גבוה של בוקינג וטריפ אדוויזור בת״א.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

OFFF TLV! גילגול של רעיון שנזרק לאוויר בחצי בדיחה, והפך למציאות שמשפיעה ונוגעת בתרבות העיצוב שלנו בארץ. אני מאד גאה במיזם הזה ומקווה שנמשיך לגדול.

זהו אחד הפסטיבלים הגדולים בעולם לעיצוב חזותי, המתקיים כבר 18 שנה בברצלונה. אחד מהמאפיינים הבולטים שלו הוא ליינאפ הדוברים הכי חדשניים ומעניינים שמגיעים מכל העולם לישראל ליומיים של השראה. הכל התחיל לפני שנתיים כשישבנו אני וניצן רוזנברג בבית קפה בנווה צדק. אני מאוד התמרמרתי כי הרגשתי שחסרה לי השראה בארץ, שאין לי משהו שמגרה את החושים שלי. הלכתי ברחוב דיזנגוף, ולא מצאתי ספרי עיצוב גרפי ולא חנויות לעיצוב גרפי (כאלה שאתה נופל מהעיצוב שלהם, חוץ מ־Papier). הרגשנו שהעובדה שאנחנו נמצאים בפינה במזרח התיכון, לא אומרת שאין פה קהל וקהילה לנושאים כאלה. הכרנו את OFFF, ופשוט שלחנו להם מייל, ומשם הכל התגלגל. הפכנו ממעצבים ליזמים ומארגני פסטיבלים.

האג׳נדה שלנו היא לפתוח את ישראל לעולם, ולפתוח את העולם לישראל. כשאנשים הולכים לכנס מקצועי, זה בדרך כלל לנישה מאוד ספציפית. הגישה בOFFF TLV היא שאפשר ללמוד מכל הנישות השונות של תקשורת חזותית, כי כולם למדו את אותו בסיס. לכן ההשראה מגיעה בהמון צורות ומדיות שונות כגון עיצוב ממשק וחווית משתמש, מיתוג, עיצוב מדיה, איור, טיפוגרפיה, עיצוב פתיחי טלוויזיה וסרטים, וכו׳. האירוע הבא יתקיים ב־14-15 לאוקטובר במוזיאון תל־אביב, ויש מכירה מוקדמת.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

דוד מוסקוביץ. הייתי סטודנטית פרפקציוניסטית כזו. פעם, לפני הגשה בקורס עיצוב ספר, דוד ניגש אליי ואמר לי שאם אני רוצה להנות מהיותי מעצבת ועדיין לקיים חיים בריאים, לא כדאי להיות כל־כך קשוחה עם עצמי ופשוט לשחרר. לפעמים אני עדיין מזכירה את זה לעצמי.

מה את/ה עושה כשאין לך מוזה?

יוצאת לשמש.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

גם וגם, תלוי במוצר ובצוות 🙂

אם לא היית מעצבת, מה היית?

אין לי תשובה.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

מי מתכנן כל כך רחוק?!

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

הרפתקאותיהם המדהימות של קאווליר וקליי של מייקל שייבון. ספר מומלץ על התפתחות הקומיקס.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

לצערי, האמת שאני כבר לא משתמשת בספרי עיצוב.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

האתר של פרודקשן טייפ, סוכנות לעיצוב גופנים מפריס.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

קורן!

מה שם החיבה שלך?

לירי או טולי.

יש לך הרגל מגונה?

כביסה.

קיצור מקלדת אהוב

Z+⌘, הלוואי והיה אפשר ליישם אותו במציאות!

מהי משמעות החיים?

החיים עצמם.