השאלון עם נעם נוי

נעם נוי היא גרפיקאית תל־אביבית בת 27. כלומר היא מעצבת, אבל ככה היא כתבה לנו. גרפיקאית. היא בוגרת מגמת תקש״ח בבצלאל, ועוסקת בעיקר בפרינט, ובתכנים מורכבים שבהם יש נגיעה לעיצוב או אמנות, ושיתופי פעולה (שהיא מאוד אוהבת). היא מושפעת מאוד מאסתטיקות מדתות שונות, מאתניוּת, ומהמזרח הרחוק. זה מתבטא אצלה באקלקטיות, עומס, צבעוניות, ובחומר. כשהיא עובדת על פרויקט, היא משלבת בין עולם התוכן של הפרויקט לעולמות התוכן שלה. יש לה לוח השראות קבוע ולוח השראות של הפרויקט הספציפי. כשהשתתפה בחילופי סטודנטים בהמבורג, היא נחשפה לגישה מאוד שונה מהגישה המקובלת בארץ. הגישה הלימודית בהמבורג נמצאת בצד המאוד מקבל, מחבק, ומכיל, ומאפשרים לסטודנט ״לעשות עוד ממה שהוא עושה ולהמשיך״. כשהיא לא עובדת, היא אוהבת חתולים, קולנוע, קפה, מאפים, עיר, פרחים, חורף, גרביים צבעוניות וכל מיני אנשים.

מה משך אותך לתחום?

תמיד אהבתי ליצור. בתור נערה הייתי הולכת עם אמא שלי לתערוכת סוף שנה של שנקר, תחילה למחלקה לאופנה, ועם הזמן מצאתי את עצמי נמשכת לתערוכה של המחלקה לתקשורת חזותית. כשהגיע הזמן לבחור לאן לגשת לאחר הצבא, עולם האופנה נראה לי פחות לטעמי ובחרתי בתקשורת חזותית, שעשה עלי רושם פתוח יותר, מקיף ומאפשר.

מה גורם לך ליצור?

כל דבר. אני בן אדם די יצרני, קומוניסטית בנפשי, כל דבר הוא עילה ליצירה, וכל זמן הוא זמן טוב להיות יצרנית.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל.

וואו, אין אחד. יש המון כל הזמן, חיים ומתים, חברים וזרים, מכל תחומי היצירה.

רגע, בואי נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

עשיתי. במזרח.

ואח״כ, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניגשתי לשנקר ובצלאל, התקבלתי לשניהם ובחרתי בבצלאל. למה בצלאל? כי תערוכות הבוגרים תמיד הרשימו אותי עד מאד וכך גם הדוברים ביום הפתוח וכן תהליך הקבלה. הרגשתי שזה מוסד עם אנשים טובים ורציניים שעוסקים ביצירה באופן רגשי ופוליטי. אחרי הצבא החלטתי להתנתק מהחדשות ולא לדעת מה קורה, ונבהלתי לגלות כמה שזה קל. והרגשתי שדווקא בירושלים אי־אפשר יהיה לברוח מעיסוק בישראל, בישראליות וממה שקורה פה במימד הפוליטי־חברתי, דבר שבעיני הולך יד־ביד עם יצירה במקום כמו ישראל.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

אימצתי חתולה חמודה שקוראים לה סוּרי, עם שורוק.

פרויקט הגמר ״נשמתי שוכנת בגלות״ שעיצבתי בבצלאל בהנחיית קובי לוי. הכל התחיל כשהשתתפתי בחילופי סטודנטים בהמבורג, כשהתחלתי לחשוב על הזהויות שלי. אם אני לא בישראל, ולא מגדירה את עצמי לפי היהדות, אז מה מגדיר אותי כישראלית?חיפשתי טקסטים ושירים בנושא, ודיברתי עם ישראלים שחיים בחו״ל ועם כותבים מוכרים, ומצאתי שעלו שאלות דומות. נוצרה לי מעין תמונה של קהילה ישראלית גולה שיש לה געגועים, זיכרונות, ביקורת, ויחסי אהבה שנאה משותפים. השאלה שחזרה על עצמה היא שאלת החזרה לישראל. מתוך הטקסטים נוצר הספר, שכלל גם פתרון לרצון שלי לתת צבע וצורה לקהילה הזו: יצרתי 6 טקסטילים שהם פרשנות איורית לשיחות ולטקסטים. הטקסטילים הופיעו בספר בסדרת צילומים מאת הצלם יותם מנדה־לוי. הספר זכה בפרס שסטוביץ׳ לעיצוב ישראלי, ואני כרגע בתהליך הוצאתו לאור.

איזה מרצה השפיע עליך במיוחד?

בלימודים מאד התחברתי לנעם שכטר ולגישה שלו אלינו ולעיצוב. בקורס אחד שעברתי איתו, הגעתי בסקיצה הראשונה לפיצוח מסוים ולא הצלחתי להתקדם משם, כל הזמן חזרתי לאותו נסיון ראשוני. בסוף אחרי כמה חידודים נשארתי די קרובה לאותה גרסה ראשונה ונעם אמר שזו הוכחה שרוב מה שיש לנו הבאנו איתנו מהבית ושבצלאל רק עוזרים לנווט את זה. יעני, סמכו על האינטואיציה שלכם. זה היה מרגש ומשמח ושונה בנוף הבצלאלי.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

מסתכלת על יצירה שמשמחת אותי, אם זה סרט טוב או קולקציית אופנה מרהיבה, פיקאסו או סתם יוצאת לטיול ברחובות תל־אביב לצפות בבניינים המתחדשים.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

בזמן הלימודים הרגשתי מאד סוליסטית, רציתי את הלבד שלי. היום (לא כ״כ הרבה זמן אחרי הלימודים) אני מוצאת את עצמי צמאה לשיתופי פעולה ונהנית מהם מאד. הרבה פעמים אני מרגישה שאני לוקחת פרויקט הכי רחוק שאני יכולה, ורק רוצה שמישהו יבוא ויקח אותו לאן שהוא רואה לנכון. בלי להגיד לי. פשוט שיעשה איתו מה שבא לו. התוצאה בסוף (עד עכשיו) מרהיבה ומרגשת מאד!

אם לא היית מעצבת מה היית?

חתול.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

אני לא רואה איפה אהיה עוד חודש מהיום. אבל אם מפנטזות, אשמח להיות בסביבה יצירתית עם אנשים טובים, שעוסקים ביצירה על כל תחומיה וחומריה. אה ואולי שתהיה לי הוצאת ספרים. כי למה לא.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת?

״הלב הנבון״, חזקה בבודהיזם בימינו. עושה מאמץ. פחות עובד עדיין. אעדכן.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

ספרי עיצוב זה ז׳אנר מאד מוזר לטעמי. זה ״לדבר על״ במקום לעשות. כל ספר הוא ספר עיצוב, כי מישהו עיצב אותו. מהרכישות האחרונות שלי אני יכולה להמליץ על ״מקס ישראליאנה״ של פאבליק סקול. גם מעוצב נפלא, גם ורוד וגם העבודות בפנים מרהיבות.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

הטאמבלר המהמם של We Are Napoleone.

מה הפלייליסט שלך?

בעל כורחי מצאתי את עצמי בתור התקליטנית של הסטודיו בשנה וחצי האחרונות, זו הייתה התחייבות מאד גדולה ומשימה לא פשוטה עבורי בכלל. אין לי פלייליסט אבל אני יכולה להקדיש לכם שיר, והוא יהיה הגרסה של נינה סימון לsuzanne (במקור של לאונרד כהן)

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

שאלה מטרידה. נראה לי שאני בעניין של כד אפר. ושיכתבו בקרוואן. המוארך אבל.

מה שם החיבה שלך?

נעם נוי. שזה לא שם חיבה. זה פשוט השם שלי ואנשים נוטים להגות אותו בשלמותו.

יש לך הרגל מגונה?

קרדשיאן. אני לא גאה בזה. אבל זה גורם לי להרגיש יותר בנוח עם המחשבה שהעולם הזה יגמר יום אחד.

קיצור מקלדת אהוב?

alt+shift+Y+⌘. למה? כי זה שימושי, וגם כי זה לא מקצר בכלל. זה יד שלמה.

מה משמעות החיים?

אין. בסיסי.

יש לך ״אני מאמין״?

אני לא מאמינה בנכון ולא נכון, אני חושבת שהפריבילגיה שלנו היא שאנו עוסקים בתחום סובייקטיבי ושהכל הולך, אם זה מרגיש לך נכון, תעשי את זה. פחות אוהבת חוקים והגדרות. צריך לעשות מה שאוהבים ולהאמין במה שעושים ובעצמך.