הכירו את נטע, מעצבת בוגרת שנקר וילידת 1989. היא גדלה בחיפה, גרה שבע שנים בתל־אביב, ועכשיו חיה עם בן זוגה בסינגפור האקזוטית, שם עושה חיל בתור מעצבת בחברת סייבר. נטע אוהבת לעבוד עם הידיים, לנסות למתוח גבולות בין תחומי העיצוב, לבדוק חומרים שונים ואופציות שונות שכל פלטפורמה מביאה איתה. בפרויקט משנה ד', היא עיצבה תכשיטים מפליז ובטון.

היא מאמינה שלעיצוב יש את הכח לשנות דברים, ולשנות את איך שהסביבה נראית. "ברגע שיש לך את היכולת לתקשר את הרעיונות שלך יש לך גם אחריות להעביר מסרים חשובים ולקדם דברים שאתה מאמין בהם, גדולים או קטנים". היא פרסמה פרויקט ששמו "הטרדות רחוב" שזכה לתשומת לב בעיתונות. כשהיא לא עובדת, היא מתרגלת יוגה באופן די קבוע, אוהבת לצלם, ומאוד אוהבת להסתובב בשווקים של סינגפור - אוכל, עתיקות, ודוכנים. חוץ מזה, היא גם הבעלים של צ׳רלי בת שנתיים וחצי, ושל שני קקטוסים חיים.

מה משך אותך לתחום?

הגיוון. זה שכל הזמן יוצרים וצריך להמציא משהו חדש. זה מקצוע שמכיל בתוכו גם את גורם הלחץ, וגם את התרפיה.

מה גורם לך ליצור?

הרצון להפוך רעיון למציאות, והאתגר לנסות לייצר משהו חדש ושונה.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

Ewe Loesch, מעצב כרזות גרמני (למדתי עליו בקורס כרזה עם ירום ורדימון). אני ממש הושפעתי מהשימוש שלו בטיפוגרפיה כדימוי וביכולת שלו להעביר מסר בעזרת כרזה.

רגע, בואי נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

עשיתי בכמה שנים איחור, ממש לפני תחילת התואר. ארבעה וחצי חודשים בניו זילנד, ונחתתי בארץ שבוע לפני תחילת סמסטר א'.

איזו נחיתה... את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי שנקר וחולון. לחולון התקבלתי, לשנקר נכנסתי אחרי שבועיים ברשימת המתנה.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

קניתי מיטה בגודל קינג סייז - אין דבר יותר כיף ממיטה ענקית.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

היו כמה שמאוד השפיעו, ומכל אחד לקחתי משהו אחר שהתחברתי אליו, אבל אני חושבת שהמרצה שהכי השפיעה עליי היא הילה שאלתיאלי.

מיתוג ״הרכבת הים תיכונית״, במציאות אלטרנטיבית שבה יש שלום במזרח התיכון. הרכבת מקשרת בין ישראל, סוריה, ותורכיה. בהתחלה הבנתי שהיתרון של הרכבת הוא לא המהירות, אלא המסע, החוויה של הדרך, הנופים, והאנשים. המיתוג הוא תלת־לשוני: עברית, ערבית, וטורקית. השפה העיצובית היא נוסטלגית וקשורה למעברי גבולות. זוהי שפה ידנית שמסתמכת על חותמות, ומכאן באה הבחירה בקליגרפיה (שאותה יצר שביט יעקב המוכשר). השפה הצילומית בעלת אופי מעט דוקומנטרי, ומתמקדת בפנים של תושבי שכונות קשות על מסלול הנסיעה. הנוסע יוכל לאסוף חותמות גבול על גבי המפה המודפסת. הבחירה בצבעים קשורה לדגלי המדינות ישראל, טורקיה, וסוריה. מכיוון שהנוסעים יקנו אוכל ושתייה, המיתוג נכנס לכוסות ולשקיות. כשהסדרן יקרע את הכרטיס, תישאר לך סימניה לספר, וכך גם יישארו איתך הפנים השונות.

מה את/ה עושה כשאין לך מוזה?

עוזבת את המחשב ויוצאת להסתובב ולקנות חומרים. בדרך כלל המוזה תגיע ממשהו שנתקלתי בו בחוץ.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

בצוות. תמיד טוב שיש עוד נקודת מבט, עוד רעיונות ועם מי להתייעץ. אני גם לא אוהבת להיות לבד.

אם לא היית מעצבת מה היית?

כנראה וטרינרית.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

חזרה בתל אביב, עובדת בסטודיו מיתוג ומביאה איתי כלים שרכשתי באסיה. אולי גם מוצאת את הזמן להתנדב איפשהו, ובשאיפה - קצת יותר רגועה 🙂

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

infinity Pattern / Gingko Press

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

Museum – A House for Learning by Péter György
זה לא לגמרי ספר עיצוב, אלא מן קטלוג של המוזיאון לאמנות בבודפשט.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

כדאי לבדוק את האתר הזה שמפרסם את הפונט GT Walsheim, שנוצר בהשראת הlettering של המעצב השוויצרי אוטו באומברגר.

מה הפלייליסט שלך?

הסאונדטרק של guardians of the galaxy:

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

נרקיס בלוק.

מה שם החיבה שלך?

"קופסי".

יש לך הרגל מגונה?

להשאיר מקלות אזניים מפוזרים בבית.

קיצור מקלדת אהוב

option+shift+v+⌘ - להדביק באותו המקום.

מהי משמעות החיים?

לנסות לנצל את הזמן הקצר שלנו פה. לראות ולעשות כמה שיותר, לקחת סיכונים, ולנסות לשנות את מה שמפריע לך.

כתבי בבקשה את המילה הבאה בכתב היד שלך: ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״