השאלון עם תמיר רוזיליו

הכירו את תמיר רוזיליו, מעצב יליד 1990 ובוגר שנקר שעוסק בארט־דיירקטינג, סטיילינג, עיצוב סטים, צילום סטילס וידאו ופרינט. הוא עלה לתל־אביב מבאר־שבע, ובתור ילד שצפה המון בקליפים של MTV הוא מצא את עצמו נמשך לצד המלוכלך והפחות זוהר של הפופ. למעשה, זהו עולם שלם ומקור השראה משמעותי עבורו, שמתכתב עם אהבה גדולה נוספת שלו - אופנה. היום הוא מביא את ההשראה המרעננת מהעולמות האלה לעיצוב הגרפי. את כישורי הצילום שלו גילה בזמן הלימודים, והוא מפרגן בענק לשנקר שלא קיבעו אותו כסטודנט על מסלול לימודים קבוע ואיפשרו לו לטעום ולנסות תחומים שונים של תקשורת חזותית. עצרנו את תמיר על הקורקינט החשמלי שלו וביקשנו ממנו לענות על שאלון קצרצר בשליפה מהמותן.

מה‭ ‬משך‭ ‬אותך‭ ‬לתחום‭?‬

מאז‭ ‬שאני‭ ‬זוכר‭ ‬את‭ ‬עצמי‭ ‬תמיד‭ ‬היתי‭ ‬משרבט‭ ‬במחברות‭ ‬ובשולחנות‭ ‬של‭ ‬בית‭ ‬ספר‭ ‬ומוקסם‭ ‬מעולמות‭ ‬שונים‭ ‬של‭ ‬עיצוב, בעיקר‭ ‬אופנה. ‬גם‭ ‬הציורים‭ ‬שהיתי‭ ‬מצייר‭ ‬כילד‭ ‬היו‭ ‬של‭ ‬אמזונות‭ ‬יפיפיות‭ ‬בשמלות‭ ‬משוגעות‭ ‬שרצו‭ ‬לי‭ ‬בדימיון‭.‬

מה‭ ‬גורם‭ ‬לך‭ ‬ליצור? ‬

הסביבה, סיטואציות‭ ‬בחיים‭ ‬שמניעות‭ ‬אותי‭ ‬לפעולה, והמון‭ ‬הומור‭.‬

איזה‭ ‬מעצב‭/‬ת‭ ‬השפיע‭/‬ה‭ ‬עליך‭ ‬יותר‭ ‬מכל‭?‬

בא‭ ‬לי‭ ‬להגיד‭ ‬שמארק‭ ‬ג‭'‬ייקובס, אבל‭ ‬נלך‭ ‬על‭ ‬יורגן‭ ‬טיילר, הצלם‭ ‬המיתולוגי‭ ‬שלו‭.‬

רגע, בוא‭ ‬נחזור‭ ‬אחורה. ‬טיול‭ ‬של‭ ‬אחרי‭ ‬צבא‭ ‬עשית‭?‬

‬טיול‭ ‬גדול‭ ‬של‭ ‬להתלכלך‭ ‬חצי‭ ‬שנה‭ ‬בדרום‭ ‬אמריקה‭?‬ לא. ‬היתי‭ ‬בניו‭ ‬יורק, ‬לקטנה‭.‬

איזה‭ ‬מרצה‭ ‬השפיע‭/‬ה‭ ‬עליך‭ ‬במיוחד‭?‬

דקל‭ ‬בוברוב‭ ‬כפרה‭ ‬עליו‭.‬ חד‭ ‬חד‭ ‬חד‭.‬

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

מקלל‭ ‬ויוצא‭ ‬לבלות‭ ‬עם‭ ‬חברות, ‬זה‭ ‬יבוא‭ ‬לבד‭.‬

אם‭ ‬לא‭ ‬היית‭ ‬מעצב, מה היית?

משתזף‭ ‬סדרתי‭.‬

רוצה‭ ‬להמליץ‭ ‬על‭ ‬ספר‭ ‬עיצוב‭?

‬יש‭ ‬לי‭ ‬המון‭ ‬בבית‭ ‬אבל‭ ‬אני‭ ‬גרוע‭ ‬בשמות‭ ,‬אז‭ ‬אמליץ‭ ‬על‭ ‬מגזין‭ ‬מעולה‭ - ‬״מארפה‭ ‬ג‭'‬ורנאל״, ‬מעוצב‭ ‬עם‭ ‬כריכה‭ ‬קשה, ‬גרידים‭ ‬משוגעים‭ ‬ומלא‭ ‬מלא‭ ‬מלא‭ ‬תמונות‭ ‬שמשאירות‭ ‬אותי‭ ‬עם‭ ‬פה‭ ‬פעור‭ ‬לכמה‭ ‬ימים‭.‬

פרויקט הגמר שלי "השתקפות" בהנחיית מיכל פאוזנר ונורית קוניאק. אספתי קומץ חברים אינטימי במיוחד משכבות גילאים שונות (20-65) שאספתי במהלך חיי, וישבנו לשיחות נפש מוקלטות. השיחות שימשו כבסיס לצילומי הסטילס שיצאנו לצלם בהמשך. את ההקלטות של השיחות תמללתי, והשמטתי את הקול שלי בדיאלוג, כך שנוצרו מעין אסופת מונולוגים של החברים, כל אחד עוסק בסיפור אישי שאמנם לא קשור אלי, אך סיפור כזה שאני יכול לראות את עצמי בתוכו, או קרה לי בעצמי. סשן הצילומים היה אינטימי ומגניב, ויצר דיאלוג וקירבה לחברים שבד״כ לא נחשפים מול מצלמה. מאוד נהניתי לביים, להלביש, ולהוביל אותם ללוקיישנים מעניינים. הספר מחולק ל-3 פרקים – עבר (חברים צעירים ממני המספרים על אירועים שהתמודדתי איתם בעבר אך לא באופן ישיר), עכשיו (חברים בגילי שמתמודדים עם קונפליטים או תכונות שמיוחסות לי היום) ועתיד (חברים מבוגרים ממני בגיל המספרים על מצבים שאני עשוי להתקל בהם בעתיד). כל פרק בספר עוצב בזוית קריאה שונה, והספר כולו מסתובב ב180 מעלות מתחילתו עד סופו ומרמז על מיקופם של האנשים את חיי. החלק של העבר נפתח באופן רגיל ומאוזן, ההווה מסובב בתשעים מעלות, והעתיד במאה ושמונים מעלות.