הכירו את עדי נחום, מעצב פרילאנס וסטודנט, שלומד בשנה רביעית במסלול לתקשורת חזותית בשנקר. הוא נולד בשנת 1994 בירושלים, וגר בתל אביב כבר 7 שנים. הוא אוהב להעביר מסר בכל עיצוב, ובמיוחד לעצב מיתוג ואריזות לפרינט, ואת הטקטיליות של הדפוס. את ההשראות שלו הוא שואב לוא דוקא מתחום העיצוב הגרפי, אלא ממקומות לא צפויים. לכן הוא רושם הרבה רעיונות כי זה עוזר לו לסדר את המחשבה, במיוחד כאשר הוא עובד על פרויקטים שונים. כל פעם שהוא חושב שהוא מסיים עבודה, הוא מוסיף עוד שכבה גרפית שמבטאת בתמצות את השפה הגרפית שלו. זו מעין ״חתימה״ שלא מנסה להשתלט על העיצוב.

בזמנו הפנוי הוא מאזין למוזיקה שחורה (בעיקר היפ־הופ), ומשתדל לטייל לחו״ל כדי לקבל השראה, בעיקר לניו־יורק כל חצי שנה-שנה.

היי. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

היי, כרגע בביתי בתל אביב, מנסה לשלב בין עבודה ללימודים.

איפה אתה עובד עכשיו?

עובד פרילנס באופן עצמאי, ועוסק בכל תחום בעיצוב הגרפי בגדול.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

אני אוהב לדבר ולהתייעץ על הנושאים בצוות, ולבצע לבד באזור העבודה שלי.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

כרגע אני עובד על מיתוג למגזין אונליין שנותן במה לאמנים ויוצרים צעירים ועצמאיים. המגזין עוקף את השיווק ה״פוטושופי״ המזויף שיש היום, ונותן לנו את המראה האמיתי מאחורי כל אמן; תמונות אמיתיות של אנשים אמיתיים שגורמים לדברים לקרות באמת. המגזין הוא רב־תחומי: אם זה מוזיקה חדשה שעוד לא שמעתם עדיין ברדיו, אופנה שמקורה ישר מהרחוב בכל מיני ערים בעולם, וכל זה נאסף למקום אחד.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

נסעתי לחילופי סטונדטים במילאנו, וקיבלתי פרספקטיבה וחשיפה מקצועית ותרבותית אחרת ממה שהייתי רגיל אליה.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

אני שואב סיפוק מהאינטראקציה של העיצוב שלי עם אנשים אחרים, כי יש לי רצון להשאיר אצלם משהו.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

הכל חוץ מעיצוב. אם מתרחקים מלחשוב ולהתעסק על אותו פרויקט, המוזה מגיעה לבד.

מה אתה עושה בשביל הכיף?

נטפליקס, פלייסטיישן ואוכל טוב זה תמיד כיף, גם נותן השראה. אני שומע מוזיקה שחורה בעיקר, היפ הופ וכל זה. אני אוהב טיולים, הרבה טיסות לחו״ל, בעיקר ניוֲיורק באופן קבוע כל חצי שנה-שנה. הטיולים נותנים לי הרבה השראה בכל תחום, אם זה אוכל, תרבות חדשה, או סתם חויה מהנה.

יש לך הרגל מגונה?

אני עיוור צבעים, אז אני סופר כמה צבעים שונים אני רואה בזמן סטטי כלשהו.

יצא לך לטייל אחרי הצבא?

לא קרה, רק ניו־יורק וקצת יפן.

מה משך אותך לתחום?

עיצוב ואומנות תמיד היה נושא שיחה טבעי בבית, גם ההורים וגם האחים עסקו בתחומים דומים, חלק עוסקים בזה היום, וכך גם אני. בגיל מוקדם התחלתי ללמוד אמנות במוזיאון ישראל לנוער, אחר כך המשכתי למגמת אמנות בתיכון ובשיתופי פעולה באותה תקופה עם בצלאל במסגרת לימודים לתיכוניסטים. והשנה התחלתי שנה רביעית במסלול לתקשורת חזותית שנקר.

מה הגישה העיצובית שלך?

אני מתעניין מאוד בעיצוב בתחום הפרינט, מיתוג, אריזות, משהו שאפשר לחוות באופן פיזי בנוסף למימד במסך. אני שואב יותר סיפוק כשאני רואה ומרגיש את העיצוב לאחר שהוא יוצא מהמדפסת, אם זה פוסטר, ספר או אפילו חולצה, לעומת אפליקציה או אתר שנשארים רק על המסך. אני שואף להעביר מסר בכל עיצוב, לתת לכל דבר ועניין משמעות עיצובית, ולפעול מתוך חיבור אמיתי לנושא.

אני מאמין שצריך לקחת השראה מכל תחום וכמה שפחות מעולם העיצוב הגרפי בהכרח. אני כן חושב שאמן צריך לגוון וכן להיות מודע לטרנדים בעולם העיצוב, ליישם אותם ולהשתנות מפעם לפעם, אבל זה בנוסף לשאיפה ליצור דברים על־זמניים עם זהות אישית. הטרנד לא אמור לשלוט בך או להיות תחום העיסוק העיקרי שלך. לא צריך לנסות להתאמץ, לפעמים זה פשוט קופץ ובא במקומות וזמנים לא צפויים. אני רושם הרבה, כל מחשבה שמתאימה לפרויקט מסוים או רעיון. זה עוזר לסדר את המחשבות כשעובדים על כמה פרויקטים שונים במקביל.

בכל עבודה שלי, כשחשבתי שסיימתי, הוספתי עוד לייר גרפי שמבטא בתמצות את השפה הגרפית שלי. זו מעין ״חתימה״, אבל כזו שלא תשתלט יותר מדיי על העיצוב הכולל.

את התדמית ל״טריניטי״ עיצבתי בקורס תדמית בשנה ג׳. ״טריניטי״ היא פיצריה פיקטיבית בתל אביב שהמהות הסגנונית שלה לקוחה מעולם מוזיקת המטאל והרוק. לכל סוג פיצה בתפריט יש שם וסיפור שמבוסס על דמיון בין שיר לבין הפיצה, והמשמעות ההיסטורית שלה. לכן, לכל סוג פיצה עיצבתי לוגוטייפ מסוגנן בהשראת להקות רוק, והעיצוב נע כל הזמן בין איטליה לוייב הרוקיסטי ויצירת המכנה המשותף, תוך שמירה וחידוש של המאפיינים מכל עולם ויזואלי. התדמית כוללת מודעות פוסטר, תפריט, כרטיסי ביקור, מגש ותחתית פיצה, כוסות, מדי עבודה, ושלט.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל לשנקר והתקבלתי.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

ראש המחלקה שלי דקל בוברוב השפיע עליי במיוחד. הוא לימד אותי המון על צורת וחלוקת עבודה נכונה, על סיפורים כלליים שלא קשורים או כן קשורים לתחום שגרמו לי להשראה, ועל הסתכלות מעניינת ואחרת על תפקיד המעצב בישראל ובעולם. למדתי ממנו שהדרך והמחקר חשובים לא פחות מהתוצאה.

מה היית עושה אם לא היית מעצב?

אם לא הייתי מעצב כנראה הייתי שף.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

להרוויח מהמקצוע שלי, גם בארץ וגם בחו״ל.

יש לך המלצה על ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת?

לא קורא ספרים.. איש של ויזואל.

אז מה עם המלצה על אתר השראה מדליק?

קולור סטודיוס - לא קשור לעיצוב, אבל מעוצב יפה. זה אתר שמפרסם מוזיקאים עצמאיים ומאפיין כל אחד מהם בצבע מסוים, מפיק לו וידאו קליפ באותו צבע. כדאי לבדוק, יש שם אחלה זמרים לא מוכרים.

מהו הפונט העברי האולטימטיבי שלך? ומהו הפונט הלועזי?

פרנק ריהל של רפאל פרנק והלווטיקה.

ולסיום - רוצה להמליץ על שיר שאתה אוהב?

Reborn by Kids See Ghosts