השאלון עם עומרי גולדזק

עומרי גולדזק, בן 31, עוסק כמקעקע בשלוש השנים האחרונות. הוא גדל בבת־גלים בחיפה וגר היום בדרום־יפו שם גם פועל – בסטודיו שלו שנמצא איפשו בין יפו לפלורנטין. לפני הקעקועים, עסק במשך עשור בחינוך – כחלק מתנועת "דרור ישראל". אין לו רקע אקדמאי מלבד קורס שעשה במכון הטכנולוגי חולון.

״אף פעם לא התחברתי לאופן הלמידה ואופן ההערכה בעולם האקדמי״, הוא מספר, ״כך שכל מה שאני עושה למדתי בעצמי מתוך אהבה ותשוקה לעיצוב אותיות. בשנים האחרונות נחשפתי להמון מעצבים בתחום הטיפוגרפיה וכשנתקלתי בקליגרפיה, לא יכולתי שלא להתנסות בזה בעצמי.״

״כשהחלטתי להכנס לתחום הקעקועים, ידעתי שאני רוצה להתעסק באומנות באופן שמחבר אותי עם בני אדם ויוצר מפגש משמעותי. חשוב לי ליצור מרחב בטוח לכל מגוון הזהויות, הגדלים, הצבעים, המגדרים והמינים. בגדול, לכל מי שרוצה להגיע ולהתקעקע. למילים יש המון כוח וזה ממש עניין לשאת על עצמך מילה או משפט. בין הקליגרפיה לקעקוע עומד הגוף, כשאני ניגש לעיצוב, כהכנה לקעקוע, השאלה הראשונה שלי היא תמיד באיזה איזור בגוף יתקעקע העיצוב, וביחס לאיזור, ולמבנה הגוף, אני מתחיל לחשוב על האותיות: העובי, הריווחים והתנועה. בסופו של דבר, הנסיון הוא ליצור קומפוזיציה הרמונית שעובדת עם הגוף.״

ראיה

כנראה שבלי זה הייתי מובטל.

שמיעה

אני חייב רעש סביבי כל הזמן. אני לא יכול לתפקד כשיש שקט. גרתי עשר שנים בקומונה עם לא מעט אנשים ותמיד העדפתי לחזור הביתה מאוחר כשאנשים כבר הגיעו הביתה וכשיש רעש. כשעברתי לגור לבד, קניתי טאבלט הכי פשוט רק כדי לחבר אותו לרמקול כדי שבכל פעם שאכנס הביתה, תהיה מוזיקה. יש לי סטודיו ומאוד נוח לי בו, אבל לרוב אוהב לעבוד על המחשב במרחבים ציבוריים עם אנשים. אלבום מדהים שחזרתי אליו לאחרונה הוא Mirror-Mirror של "The Irrepressibles". הוא הפסקול שלי לקעקועים האחרונים.
הנה אחד השירים עם וידאו ארט מעולה של רועי רז לליין המסיבות "פאג":

מישוש

הבטן של מיקי, אחד החתולים שלי. (כן, יש לו חשבון אינסטגרם פרטי!)

ריח

אני גר 3 שנים ביפו. בשנתיים הראשונות גרתי מעל מאפייה וכל בוקר, בשעה 5:00, התעוררתי מריח מדהים ונורא של בורקסים.

טעם

אחד הלקוחות האחרונים שלי, שהוא גם חבר, הביא למפגש ההתקעקעות שלנו מתנה: צנצנת "נוטלה" טבעונית שהוא הכין בעצמו. בגדול אפשר לקנות אותי עם כל דבר שיש בו שוקולד. או גלידה. או גלידה ושוקולד.

צורה + צבע

בגדול – כל דבר שהוא צהוב.

המלצה

קשה לבחור המלצה אחת. מצרף ארבעה דפים של אמנים שעושים דברים מדהימים עם אותיות: El Seed, Cryptik, Mishka Tattoo ו־Leo Gavaggio

אות

א', כמובן.

מילה

יוצא שכל יום אני מקעקע מילה או משפט אחד לפחות. יש משפטים או מילים שנשארות איתי כמה ימים אחרי, בין אם בגלל משמעותן או בגלל המפגש עם הלקוחות. אחד המפגשים המעניינים והמשמעותיים היו לפני קצת יותר משנה כשקעקעתי על לקוחה "גם וגם".

משפט

בהמשך לסעיף הקודם, אחד המשפטים האחרונים שקעקעתי הוא "המדיום הוא המסר".

פונט

פרנקריהל לנצח. יצירת אומנות, השראה. תמיד חוזר אליו איכשהו. אוהב מאוד את הגרסה של הגילדה.

אישיות

פרנסיס בייקון, מעבר לאמנות המדהימה שלו – סיפור החיים שלו, ההשראות והגישה שלו לחיים מלווים אותי בהרבה צמתים בחיים שלי. הקעקוע הראשון שלי הוא חלק מיצירה שלו.

שעות שינה

חשוב, לא תמיד קורה כמו שרוצים.

קפה

קפה זה חדש לי, רק מהשנים האחרונות. אספרסו כפול ארוך עם קרח זה הקבוע. תמיד בלי חלב, תמיד קר. חוץ מזה, הסטנדרטים שלי די נמוכים ואני מסתדר עם רוב סוגי הקפה.

מקום

חיפה, בת־גלים. העיר והשכונה שנולדתי וגדלתי בה, נוף הילדות שלי. עיר שמעולם לא הערכתי עד שעזבתי אותה, רק אז התחדד לי הקסם שבה. כל כך הרבה זכרונות-תחושות-רגשות. לפני שנה וחצי החלטתי להתקעקע ולחרוט על עצמי את אחד הסמלים של השכונה: קזינו בת־גלים. קזינו מתקופת הבריטים שעומד נטוש על המים. מבנה לשימור שכל משקיע שנוגע בו, פושט את הרגל. כשמצליחים להתגנב פנימה, מגלים מבנה בטון אפור שהוא כמו מוזיאון. את הצילומים שאני הכי אוהב צילמתי שם.

זמן

ערב-לילה. גם אחרי יום ארוך ומתיש, הערב תמיד מרגיש כמו התחלה של משהו חדש. החושים מתחדדים, אני יכול להתחיל לעבוד, להפגש לשיחה ארוכה או סתם לשבת ולחשוב. יש שאומרים שאני נחמד יותר בשעות האלה.

עבר-הווה-עתיד

לפני עשר שנים בערך ביקרתי לראשונה בברלין. מאז ביקרתי שוב ושוב, ואמנם החוויה לרוב היא דרך עיניים של תייר, אבל יש שם תחושה עמוקה של בית ושל חופש יצירתי, ומלא, מלא, מלא השראה. השנה, לקראת הקיץ אסע לשם לראשונה לתקופה ממושכת במטרה לעבוד ולקעקע. מחכה לזה ומתרגש מזה מאוד.