הכירו את דין טל, מעצב בן 29 וסטודנט בשנה ג׳ בשנקר. דין גדל בכפר־סבא, ובשנים האחרונות גר בתל־אביב. הוא חי ונושם עיצוב כבר 15 שנה: מחתימות לפורומים של קאונטר סטרייק, דרך פליירים ל״בירה ונשירה״, ועד לתחזוק עמוד אינסטגרם שאמא שלו עוקבת אחריו באדיקות. הוא עבד כביצועיסט בבית דפוס ובסטודיו של גיתם, וכיום הוא עובד כפרילאנס. הוא בעיקר עוסק במיתוג (כולל עיצוב לוגו ושפה גרפית), והרבה טיפוגרפיה ולטרינג. הוא מאוד אוהב מאוד לעבוד עם השפה העברית, והאתגר שלו הוא לנסות ״לתרגם״ טיפוגרפיה לועזית לעברית, ולתת לה תחושה של ״חו״ל״. דין מאמין שהקופי הוא חלק בלתי נפרד מהעיצוב, ולכן הוא משתדל לשלב מלל הומוריסטי בעבודות שלו. הוא שואב השראה מכל דבר נוסטלגי, פרינטים אמריקאים, אומנות רחוב, Mtv, ערוץ הקניות ואריזות של קורנפלקס.

כשהוא לא עובד, הוא אוהב כל דבר שמגיע בפיתה, לראות פרסומות, לחפש שילוט חוצות וכרזות (כמה שיותר ישן ומכוער), להיות עד לרגעים מביכים, ואם יש לכם שם מוזר, זה יעשה לו את היום.

היי. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

בדיוק חזרתי מסיני 🙂 זאת פעם שניה שלי שם ובהחלט יהיו עוד רבות. הפעם נסענו לחגוג לחבר שמתחתן, היינו בחושה ליד נואבה, 20 דק מהגבול - כיף גדול!

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

לבד. אני אוהב להתייעץ עם אנשים ברמה הרעיונית, לקבל דעות וזוויות שונות, אבל לבסוף עבודת העיצוב והקונספט הויזואלי היא תהליך שנוח לי יותר לעשות לבד, בשעות הקטנות של הלילה, בלי "רעשי רקע" . יש משהו בשעות האלה שמוציא ממני 200% ריכוז.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

97alala - פרויקט מהנשמה שאני עושה עם חבר והוא מערב הרבה באד דיזיין ואין חוקים והכל מוגזם. זה פרויקט (אפשר לראות באינסטגרם) שמנסה לשאוב ערכים ויזואליים ישראליים פרופר מתקופת האסיד-טראנס של הניינטיז. המטרה היא לפתח שפה חדשה, שתתבטא במוצרים שונים (כרגע פרינט בלבד), מקורית ו"שלנו", "אסיד גרפיקס" ישראלי אם תרצה - או יותר נכון, קרחנה.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

אני טס לניו־יורק פעם ראשונה בחיי.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

זה די אסוציאטיבי ומשתנה: לפעמים האתגר הטכני וההצלחה להוציא לפועל משהו מורכב מרגשים אותי, והרבה פעמים סתם יכול להיות קופי מצחיק או איזה משפט שנתקע לי, ואני חייב לעצב אותו איכשהו.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

שאכטה.

מה אתה עושה בשביל הכיף?

כפר סבאים אוהבים להישאר בבית, וחברים שלי גרים ממש קרוב. כשיש לי זמן אז כל דבר דוקומנטרי יבוא בטוב. אני אוהב לגלות אוכל וטעמים חדשים (כמה שיותר מקוריים), ואם זה מצריך נסיעה ארוכה, זה עוד יותר טוב. אני אוהב לנסוע. מנסיעה לדוד חביב בשכונת התקווה, לחוות בודדים בדרום. אה ואם ממש יש לי זמן, אז פיפ״א כמובן.

יצא לך לטייל בחו״ל?

לא, אחרי הצבא ישר התחלתי לעבוד, עשיתי פסטיבלים באירופה אבל לא משהו ארוך.

מה משך אותך לתחום?

התחלתי מגרפיטי בכיתה ז', ואז פעם אחת כשריססנו קפצו עלינו שוטרים, וכמו ילד פחדן וטוב עברתי לפוטושופ ומאז אני מתגלגל בעולם הזה.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

שנקר ובצלאל. התקבלתי לשנקר.

את הפרויקט ״אילת - חלום לאס־ווגאס שהתנפץ״ עיצבתי במסגרת קורס "עיצוב חברה תרבות", בהנחיית יעל בוגן בשנה ג'. נדרשנו לבחור תופעה מהחברה הישראלית שעוברת מגמה של "היעלמות", ומשם לצאת למסע של חקר מתמשך - עד לקבלת תוצר חזותי טעון. בחרתי בעיר אילת שקרובה לליבי בגלל שאבי גר שם. אילת במצב על הפנים, והחלום של לאס־ווגאס בישראל נתקע איפשהו באייטיז בין כושי רימון לבאגט דולפין. לכן בחרתי בגישה סאטירית, ביקורתית וצינית - עיצוב סדרה של עשרים ושלוש גלויות ״זולות״ ברוח המזכרות מווגאס של שנות השישים, והגשתם בדוכן גלויות כמו בטיילת. המהלך שלי מנסה לחשוף את המציאות העגומה המשקפת הלך רוח ישראלי כללי, של חאפריות, זלזול ותרבות "סמוך". במהלך המחקר עלו לי שאלות רבות על החברה הישראלית, כמו האם בישראל בכלל יכולה להתקיים עיר נופש שמכאן כל הכנסתה? סדרה של החלטות לאורך ההיסטוריה הקצרה שלנו הותירה את אילת ללא תקווה, ללא פרנסה וללא תכנון - וכעת למכה הניצחת: סגירת שדה התעופה שדה דב שהיווה עורק ראשי לעיר הזאת. כואב לי לראות את אילת ככה, מה יותר ישראלי ממנה?

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

אורי גרשוני לימד אותי צילום בשנה א', וזה היה אחד השיעורים שלמדתי ממנו הכי הרבה על קומפוזיציה, עומק קונספטואלי, והטענת עבודה ברגש, בכל תחומי העיצוב.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

cantwo, שפרד פיירי, okuda, פליפה פנטון ועוד מלא רייטרים (writers - אמני גרפיטי)

במה היית עוסק אם לא היית מעצב?

נראה לי משהו שקשור לכתיבה.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

ניו־יורק. אוכל קראק פאי עם מזלג קטן.

בפינת ההמלצות אנחנו מבקשים המלצות שונות מהטאלנטים שלנו.
המלצה על ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת:

בינת השכווי של אביגדור דגן. במשך שנים היה לי קשה לשבת ולקרוא ספר. אבל יש משהו בספר הזה, בהשקפותיו העמוקות ובקלילות שבה העלילה מתגלגלת, שגרמו לי לסיים אותו תוך ימים ספורים. זה ספר עם הרבה פילוסופיה, שדן בסוגיות החיים המהותיות ביותר ועושה זאת בצורה קלילה, הומוריסטית, ופשוטה, שפשוט שובה את הקורא.

המלצה על אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

תנו לעצמכם להיסחף אל תוך זה. הגעתי לאתר הזה דרך אתר אחר בשם ״דה יוזלס ווב״. ידידה שלחה לי את זה לפני כמה שנים, וכתבה "תהנה". האתר הזה שולח אותך כל פעם לאתר אחר, וזה נותן השראה וגם מהנה סתם לדפדף בפינות הנטושות של האינטרנט. וככה הגעתי ל״קורן דוג״, שלטעמי הוא נהדר.

מהו הפונט העברי האולטימטיבי שלך? ומהו הפונט הלועזי?

הלועזי שלי הוא "Avantgarde", והעברי - "חיים צר".

המלצה מוזיקלית:

תמיד משמח. זה טראק שרץ בחבר'ה כבר הרבה זמן, יש בו איזה גרוב שמזיז לי את הכתפיים באופן בלתי רצוני. כשאני עובד קשה לי להקשיב למוזיקה עם ליריקה ומילים, ואני מעדיף לשמוע מוזיקה אלקטרונית או אינסטרומנטלית.

ולסיום: כתוב את המילה הבאה בכתב היד שלך: ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״: