הכירו את איתי רווה, מעצב ומאייר יליד 1984. לפני שהוא למד וסיים לימודי תקשורת חזותית בשנקר, הוא בכלל למד תואר בהיסטוריה ויחסים בין־לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. כיום הוא חי במרכז תל־אביב אחרי כמה שנים בירושלים וביפו, אבל במקור גדל בקרית טבעון. ההשראה לעבודה שלו נובעת מהמציאות בה הוא חי - מנקודות המתח שבין חברה, תרבות ופוליטיקה, ומן המקומות והזהויות שמבנים את החיים שלו - ישראל, הצבא, האוניברסיטה, טבעון, ירושלים, פולין וגרמניה. הוא מאמין שאיור ועיצוב הם כלים להעביר חוויה, לאפשר למישהו אחר להבין משהו שלא היית יכול לתאר במילים. כשהוא לא עובד, הוא אוהב לשתות בירה, לקרוא חצאי ספרים, להחמיץ חמוצים, לשוטט בעיר, וסתם לחיות עם בת הזוג שלו ועם ״שלישיית בלוויל״: גרטה ואינגריד הכלבות, ואודרי החתולה.

מה משך אותך לתחום?

תמיד נמשכתי לאיור וקומיקס. למעשה התכנית המקורית הייתה ללמוד בבצלאל (לא ידעתי שיש מוסדות אחרים בכלל), והלימודים באוניברסיטה (תואר בהיסטוריה ויחסים בין־לאומיים) הייתה תפנית בעלילה. רק אחרי הלימודים הבנתי שאני לא יכול להתחמק מלעסוק בעיצוב ובאיור.

מה גורם לך ליצור?

זה קצת כמו תחושת דגדוג. עולה לי רעיון לסיפור או למשהו שאני רוצה להגיד והדרך הכי טובה היא להשתמש בכלים חזותיים כדי לספר אותו. הדגדוג לא עובר עד שאני לא מצליח להביע את הרעיון. יש לי דגדוגים כאלה שאני סוחב שנים ויום יבוא שאני אעשה איתם משהו.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

בשנה א' בלימודים נחשפתי לעבודות של אל ליסיצקי וכמעט באותו זמן לסול סטיינברג. משניהם למדתי שני דברים שונים ומשלימים. מליסצקי את החשיבות של קומפוזיציה מושלמת ומשמעות של צורה וצבע. מסטיינברג את החשיבות של אינטלקט שמובע בקו חופשי.

רגע, בוא נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

לא ממש. אלא אם מחשיבים חודש בקרואטיה, סלובניה ואיטליה. מתוכם שבועיים נסעתי ברכב לאורך כל האזור.

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

נרשמתי למבחנים לשנקר ובצלאל ממש ברגע האחרון. התקבלתי לשניהם והלכתי לשנקר. היה לי טוב מאוד בשנקר, אבל אני תוהה לא פעם מה היה קורה אם הייתי הולך בסוף לבצלאל.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

חברה שלי הכינה בשבילי חמוצים בהפתעה.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

אולי הדבר הכי טוב בשנקר היו המרצים. אני שמח מאוד על ההזדמנות ללמוד כמעט אצל כולם. אני חושב שאם אני צריך לסמן אחד או אחת זה יהיה נדב ברקן, שאיכשהו משלב קור רוח והקשבה עם רף ציפיות גבוה. למדתי ממנו לצאת לעבוד ולא לחשוב מראש כל כך הרבה.

פרויקט הגמר שלי ״סמל.עיר״ שעיצבתי בהנחיית נדב ברקן ואסף חנוכה. עיצבתי ארבעים וחמישה לשכונות שונות בתל אביב, חיפה, וירושלים. מבחינה צבעונית, בחרתי להשען על הצבעים המסורתיים של סמלי הערים: ירוק לחיפה בגלל בגלל הקרבה לטבע, אדום לירושלים בגלל היצרים האלימים בעיר וכחול לתל אביב בגלל הים והרוגע שמאפיינים את העיר מבחינתי. למדתי לשלב סמלים שונים לכדי סמל אחד בישירות ובגסות, אבל במידה. לדוגמה: סמל שכונת הדר בחיפה (נגן האקורדיון המשתין), שהיה הסמל הראשון בפרויקט. ברחוב העצמאות ראיתי נגן רחוב, ורציתי לסמן את העליבות של הרחוב המעט מסריח ביחד עם האומללות של הנגן. כך, מהשילוב בין הנגן, העירום והשתן, נוצר סמל חדש.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

הדבר שהכי משחרר לי את המחשבה זה נסיעה באוטו. פשוט לשוטט עם האוטו בכל מיני מקומות, הדברים שאני רואה במהלך הנסיעה בדרך כלל מביאים איתם רעיונות.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

הייתי רוצה לחשוב שאני אוהב לעבוד בצוות אבל האמת שנעים לי לעבוד לבד או בזוג. בזוג יש חלוקת תפקידים ברורה יותר מבקבוצה.

אם לא היית מעצב מה היית?

אני מניח שהייתי ממשיך בכל מיני עולמות הייטק. אולי הייתי מוצא דרך לשלב בזה את החיבה להיסטוריה. נו, כנראה שהייתי מדריך ביד ושם.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

הייתי שמח אם בעוד חמש שנים אני אצליח להשתפשף מספיק באיור ועיצוב, ושתהיה לי את ההזדמנות גם לחיות ולהנות עם האנשים שאני אוהב. לחיות בחו"ל לתקופה יכול להיות בונוס.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

לאחרונה חזרתי ל"סתיו ימי־הביניים" של יוהאן האוזינחה. ספר קטן ומרתק. הוא כתוב היטב ומרוכז, בלי הסחות דעת ומזכיר לי למה היסטוריה עניינה אותי מלכתחילה. במיוחד היסטוריה של ימי־הביניים, תקופה כל כך שונה אבל בעצם לא באמת שונה. אנשים זה אנשים.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

הספר הכי טוב שקראתי השנה הוא "דפוסים משתנים" בהוצאת מוזיאון ישראל. זה למעשה קטלוג התערוכה שאצרה עדה ורדי במוזיאון ב2015, העוסקת בעבודה הטיפוגרפית של הנרי פרידלנדר, משה שפיצר ופרנצ'סקה ברוך. אסופת מאמרים מעולה עם המון חומר ויזואלי מאלף.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

אני מעריץ אדוק של האינסטגרם של ארכיון האדריכלות הישראלי של ד"ר צבי אלחייני. במשך שנים הם מעלים לשם תמונות נדירות של אדריכלות בישראל לאורך השנים. אדריכלות היא דרך מצוינת לראות שינויים בזמן.

מה הפלייליסט שלך?

מיקסטייפ מוזיקה בריזלאית של ג'ילס פטרסון. בשנות הלימודים גיליתי שמוזיקה ברזילאית, בעיקר סמבה, ממש עוזרת לי להתרכז ונותנת לי השראה.

באיזה פונט אתה רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

מרים או חיים. אבל מילא הפונט, השאלה היא איזה עיטורים יהיו שם.

מה שם החיבה שלך?

איתוש

יש לך הרגל מגונה?

אני אוהב להתחרט המון. על כל דבר, כל הזמן. ואני עושה קיצורי דרך, שזה דבר רע מאוד. גם בדרכים פיזיות וגם בתהליכי עבודה. על הפנים.

קיצור מקלדת אהוב

shift+4+⌘. יש לי ארכיון של כל צילומי המסך בארבע השנים האחרונות. אפילו עשיתי מזה פרויקט בלימודים.

מה אתה עושה בשביל הכיף שלך?

אני חובב בירה וחמוצים, חתולים מאוד וגם כלבים. פעם אהבתי לרוץ, זו חוויה מדהימה. מדיטטיבית ומשחררת אגרסיות. זה אפשר להכיר את העיר מקרוב והריצה עשתה לי טוב פיזית ונפשית. למעשה זה היה כל כך כיף שקצת הגזמתי ודי פצעתי את עצמי. היום אני משוטט באופניים וברגל ונהנה מהאפשרויות שכל אופציה נותנת.

מהי משמעות החיים?

בעיקר להשתדל לא להזיק יותר מדי.

משהו אחרון להוסיף?

תמיד להוסיף סלרי לחמוצים.