הכירו את אביתר פלד, בוגר שנקר ויליד 1987, המתמחה בדיג׳יטל פרודקט ומושן, ועוסק גם במיתוג ובאיור. אביתר מתגורר במושב שדה־יעקב בעמק־יזרעאל ביחד עם אשתו לירון ושתי הבנות שלהם - תמרה־רות (בת שלושה חודשים), ואליענה־טובה (בת שלוש וחצי). כל יום הוא נוסע לפתח־תקוה, שם הוא עובד כמעצב פרודקט ב־NGSoft. הוא מסורתי ומגדיר את עצמו כ״פרילנסר יהודי״. החיבור הראשוני שלו לעולם הויזואלי הגיע מן הספר של האמן אֶשֶר, שמצא דווקא בתוך ארון הספרים היהודי של הוריו.

מה משך אותך לתחום?

קודם כל, כי גם אני הייתי מאלה שמילאו מחברות, שולחנות בית־ספר, וחולצות סוף מסלול באיורים. גדלתי במשפחה דתית לאומית (ע''ע מפד''ל). כשהייתי ילד, מצאתי ספר מלא בתחריטיו המודפסים של m.c escher בין הספרים התורניים הרבים מספור בספרייה הענקית שתפסה קיר וחצי בסלון. מדי שבת, כשכל השאר קראו עיתונים, פרשת שבוע או מפות סימון שבילים (במקרה של אחי הקטן), חקרתי ארוכות את היצירות של אשר ואת עולמם הפנימי המרתק. הצורות הגיאומטריות, הפירוט, הסוריאליזם והמתח בין מציאות ודמיון, ריתקו אותי וחשפו אותי למימדים ויזואליים חדשים. בהמשך צפיתי בסרט 'המסע המופלא'. לא לגמרי הבנתי אותו, אבל הסרט השאיר עליי רושם חזק. בעיני הוא תמיד נראה כגרסה היפנית לסיפוריו של ר' נחמן מברסלב. הסרט אבד לי, ורק אחרי שנים גיליתי את השם שלו וקניתי לעצמי דיסק של היצירה המרתקת הזו של הייאו מיזאקי , המייסד של סטודיו ג׳יבלי היפני. היצירות האלה פתחו את הסקרנות שלי לעולמות הוויז'ואל ולעומקים שהם מסוגלים להכיל.

ספר לנו קצת על היהדות שלך.

אני מגיע מרקע דתי־לאומי מירושלים. כיום אני ואשתי צוחקים שאנחנו מייסדים את הזרם המסורתי־אשכנזי, כי המושג ״מסורתי״ מתחבר אוטומטית לכל מי ששומע למסורתיות מזרחית. אנחנו קוראים לעצמנו ״הפרילנסרים של היהדות״, ומחוברים ליהדות לא כ״הכל או כלום״, אבל כן מקיימים אורח חיים יהודי מסורתי שמאפשר לנו להרגיש קשר עמוק לזהות שלנו מבלי להתחייב לכל ה״חבילה״. זהו חלק חשוב בתובנות, בשפה, ובערכים הפנימיים שלנו, ואחד מהערכים החשובים הוא החמלה. יש לי הרבה חברים (גם מהתקופה האחרונה) שהם גם דתיים, וחלק שהם פחות, והם רואים את התרחבות הספקטרום (זה נקרא ״על הספקטרום״) היהודי.

אני רואה שיש לך כמה עבודות שעוסקות בתרבויות אחרות. אתה יכול לספר על זה קצת?

אני מאוד אוהב את המתח בין אסתטיקה לבין אנתרופולוגיה, סיפור, תוכן ותרבות בכל הרבדים של העיצוב. אני מרגיש שעיצוב טוב לא יכול להיות מנותק. הוא חייב להיוולד מהקשר, התנגדות, ביקורת, או הצעה לשיפור של המצב הקיים. לכן בעבודות רבות שלי הייתי מתחיל בזיהוי תופעה בקונטקסט מסוים, (למשל בעבודה Finding Fela שתוצג בהמשך השבוע), ואז מגיב אליה. אני חושב שזה תקף גם לעבודה שלי כיום, כי היא מצריכה הבנה בקהלי יעדים והקונטקסט שלהם.

מה גורם לך ליצור?

זה ללא ספק אחד מהיצרים הכי מוקדמים שלי. אם בעזרת יצירה אני מסוגל לייצר תובנות, תודעה, תנועה, רגש, ביקורת, חיוך, קריאה חדשה או קריאה לפעולה אצל אנשים, אני מרגיש שאני ממצה את עצמי ועושה משהו משמעותי. בתקופה הזאת, מעצב בתחומי הפרודקט לוקח לפעמים חלק גם בניסוח מוצרים משני עולם ותודעה, שהעיצוב בהם הוא מימד נוסף, משלים ולעיתים מוביל. העיצוב מייצר ערך בהתהוות מוצרים שמייצרים מציאויות חובקות עולם חדשות. אני מקווה ושואף שהיצירה שלי תביא טוב לעולם.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

במובנים רבים סטפן סגמייסטר והסטודיו שלו sagmeister and walsh.

אבל אני בוחר לספר דווקא על סטרומאה (פול-ואן-האבר). הטייטל שלו הוא אמנם מוזיקאי ויוצר אבל אני חושב שהוא מיטיב להבין את חכמת העיצוב ואת הכוח שלה בצורה מדהימה (ובהזדמנות הזו, אם עוד לא ראיתם את ההופעה החיה, אז תהנו: Stromae - Racine Carrée Live בהמשך). סטרומאה הוא יוצר גאון שמעורב בכל נבכי ההפקות היפיפיות שלו. הקליפים של סטרומאה, על הכוריאוגפיה, הצבעוניות, הצורניות, הביגוד והטקסטיל, המיתוג, הסטוריטלינג והמוזיקה שבהם, גורמים לקליפים ולשירים המגוונים שלו לחדור ולתקשר ברבדים שונים עם הצופה, גם אם הוא אינו מבין מילה בצרפתית. הם הופכים את סטרומאה למותג ופרסונה שאחד מהמאפיינים שלו הוא הקשר לעיצוב. העובדה שהוא בן לאב רואנדי (שנרצח ברצח העם ברואנדה), הופכת את היצירה שלו ליותר עוצמתית. בעולם החדש שבו ניתן החופש לבעלי כישרון להמריא לעמדות השפעה - סטרומאה מעשיר את השיח האומנותי בגוונים היחודיים של סיפור חייו המרתק, סיפור שבתקופות אחרות היה נותר כנראה בשוליים התרבותיים. הוא לא השפיע עליי יותר מכל, אבל הנוכחות העיצובית והאישיותית שלו עשתה עליי רושם חזק, ומשמשת לי השראה כיוצר, כי אני שואף להיות מעורב בכל הצדדים של היצירה בה אני לוקח חלק.

רגע, בוא נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

בגיל 25, כחודש אחרי שהתחנתי עם לירון, ארזנו תיקי גב עמוסים, הנחנו את הפלאפונים במגירה בבית והמראנו עם כרטיס חד-כיווני לדלהי. משם ירדנו לאורך דרום הודו, הסתובבנו כחודש באיי אנדמן המטריפים, עלינו לורנאסי המשוגעת ולמדינת הסיקים בפונג׳אב בצפון הודו. משם המשכנו לטרק בהימלאיה בנפאל, וטסנו לסין ולבק-דור של טיבט כדי לראות את האימפריה הסינית המשונה המתהווה, ואת הנופים היפיפיים שלה. בסך הכל טיילנו כמעט כ־8 חודשים מיוחדים במזרח הרחוק.

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

כשחזרנו לארץ גרנו בדאון-טאון פלורנטין בדירה משונה וחמודה. נבחנתי לבצלאל, לשנקר ואפילו לויצ''ו בגלל שלא היינו בטוחים איפה נגור בהמשך. כשהצפון ירד מהפרק עצרתי את התהליך בויצ''ו, והתקבלתי לבצלאל ולשנקר. ההתלבטות היתה גדולה ובסוף בחרתי בשנקר, ואני מרוצה מהבחירה.

אז איפה גרתם בזמן הלימודים, ואיפה עכשיו?

בתקופת הלימודים גרנו בכפר הסטודנטים של עמותת ״איילים״ בלוד. זה היה איזון נהדר בין החוויה הקיצונית של שנקר, לבין חזרה בערב לתוך בועה חברתית, קהילתית, חמה וכיפית. כשסיימתי את הלימודים עברנו לחוות הסוסים הטיפולית והחקלאית של הורי אשתי במושב שדה־יעקב בעמק־יזרעאל. 

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

תמרה-רות, הילדה השניה שלנו נולדה, והפכה אותנו למשפחה ממש. אני והבנות 🙂

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

אני חושב על כמה מרצים יקרים ומוכשרים, אבל ההרצאה המרתקת והאמוציונאלית הראשונה של אמנון אילוז (מהסטודיו המעולה רה-לוונט) בקורס "לוגו", שינתה אצלי משהו כמעצב וכסטודנט. ההבנה שעיצוב טומן בחובו עולמות שלמים של תוכן, מחקר, ערכים, מסרים, צורניות, סיפוריות וקריאייטיב, הפכו את המקצוע שלי מבחינתי למרתק ומלא חופש. אמנון דיבר על לוגואים ועל סיפורים, על זה שלוגו הוא בעצם סיפור, ושלעצב לוגו - זה לספר סיפור. הגישה שלי לעבודה ולתהליכי העבודה הושפעו מאוד מהתהליך בקורס הזה עם אמנון. במהלך שנה ד' הוא הזמין אותי להתמחות אצלו בסטודיו, וזו היתה חוויה מיוחדת לעבוד איתו. תודה יאמנון, ומזל טוב על הרה-לוקינג של הסטודיו!

איך נכנסת לתחום של דיג׳יטל פרודקט?

בחודשים הראשונים בשנקר הייתי כמעט טכנופוב. עם הזמן גיבשתי החלטה ללמוד את הטכניקות ואת שלל הכלים באופן נרחב, כדי לדעת לייצר בכוחות עצמי מעטפת מגוונת לפרוייקטים שלי, וכדי לדעת לתקשר בכלים השונים שבתחום. בהמשך הדרך בחרתי בהתמחות במושן. במהלך הלימודים לקח אותי אבירן רווח למשרת סטודנט בסטודיו ״פומיקה״ לעיצוב דיגיטל, כך שהרווחתי מכל העולמות - מושן ודיגיטל. כיום אני עובד ב־NGSoft בפ״ת על מוצרים דיגיטליים ואפליקציה לביטוח רכב דיגיטלי. אני חושב שהדיג׳יטל פרודקט הוא קנווס חכם שיודע להכיל תחומי עיצוב שונים כמו מיתוג, טיפוגרפיה, טיימליין ועוד.

מה את/ה עושה כשאין לך מוזה?

כשהייתי סטודנט ועיצבתי בבית, מקלחת עשתה את העבודה. היום במשרד זה יכול להיות קצת מוזר.. אז אני גולל לעומק ה'פינטרסטים' השונים, קורא מאמר כלשהו, שומע מוזיקה טובה או יוצא החוצה עם מישהו לקפה. זה בדרך כלל עובד בשבילי.

את המיתוג ל״סייקלס״, מועדון חברתי לרכיבה אתגרית, עיצבתי בשנה ג׳, בקורס ״תדמית״ בהנחיית אנה גסלב. בחרתי להפוך אותו למועדון אקסקלוסיבי בעברית. העולם של הרכיבה האתגרית משלב בין החיבור וההיכרות המדויקים בין הרוכב לכלי שלו, למהירות, ולשטח. הרכיבה מצריכה המון פוקוס, שקט פנימי, ועבודת הכנה. התחום אמנם תחרותי אבל הקונטקסט במועדון הוא חברתי-קהילתי, וכולל מרצ׳נדייז, המלצות למסלולים, ניקוד רוכבים, ופעילות מעודדים. כשהתחלתי לעצב את המותג, עיצבתי את הפונט ״אנגלוסקסי״ בהשראת פונטים לטיניים מעוגלים וחלקים בעלי תחושה תנועתית. את הפונט עיצבתי כך שיהיה מוכוון למושן, כלומר יש בו כל מיני שכבות שמאפשרות לי ליצור איתן אנימציה (כפי שאפשר לראות בסרטון). לאחר מכן עיצבתי פוסטרים (פוסטר אליפות ישראל, או פוסטר אלוף ישראל הדמיוני, ששילבתי בין פניו לתוואי המסלול). השימוש בשפה הצבעונית בא להעביר את המתח בין האנרגיה לקור והדיוק.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

אני מאמין גדול בעבודת צוות. הכוח של עבודה משותפת מתבטא בתובנות ובתוצרים שנוצרים כתוצאה משייק של כמה מוחות עם זוויות שונות ואינטראקציה חברתית ומקצועית. בתוך תהליך עבודה משותף כזה אני אוהב גם את האפשרות לצלול באופן אישי ולהביא לשולחן שפה אישית ורעיונות אישיים.

אם לא היית מעצב מה היית?

כל דבר שיש בו קריאייטיב, יזמות והזדמנות לייצר השפעה וערך.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

בהנחה שיהיה חשמל, בצוות פיתוח ועיצוב של מוצר חדשני. ובאמצע תואר שני - אני עדיין בודק מהו 🙂

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

''המרד השפוף'' של גדי טאוב. זה ספר שהתחלתי לא מעט פעמים ורק לאחרונה זה עובד טוב בינינו. אני מאמין שעם ספרים כמו עם כל דבר בחיים, טיימינג איז אבריסינג.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

Don’t make me think של סטיב קרוג.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

Medium. אתם בוודאי מכירים.

מה שם החיבה שלך?

אבי, אביה, ופלד (שם שמסווג עבורי להיכרויות מזמן הצבא).

יש לך איזה הרגל מגונה?

בערב, על הדק שלנו במשק - אני ולירון מדליקים קטורת הודית ויושבים לנוח מהיום שהיה. אני לא בטוח אם אני אוהב את הריח של הקטורת, או את הזכרונות שהוא מציף בי מהחודשים היפים של הטיול. אני משמיע מוזיקה, שותה קפה עם הסוסים ועם הקראוקה של התאילנדים (ככה אתה יודע שאתה במושב).