הכירו את עדי פרש, בוגרת שנקר ילידת 1990. היא גדלה ביבנה, וכיום גרה ברמת גן כשלוש שנים. עדי אוהבת להתנסות בכל מיני היבטים שונים בעיצוב הגרפי: עיצוב אריזה, טיפוגרפיה, לטרינג, אימג׳ מייקינג ומיתוג. כשהיא מעצבת חשוב לה שלא לכפות את עצמה על הפרויקט, אלא לפתור אותו בדרך שמשרתת את הלקוח או הבריף. כשהיא לא עובדת, היא אוהבת ללכת לים, לראות סדרות בבינג'ים, לאכול במסעדות אסיאתיות שבהן היא תמיד תזמין מרק שנקרא "אגדשי טופו".

מה משך אותך לתחום?

מאז שאני זוכרת את עצמי, אמי היתה לוקחת אותי בחופש הגדול לקנות כל מיני דברים מגניבים כמו צבעים, מכחולים, ניירות צבעוניים, גבס, וחימר. אהבתי להתעסק עם חומר. היצירה הזו מאוד משכה אותי מגיל צעיר. בתיכון למדתי במגמת אמנות והיתה לי מורה קצת משוגעת. אני זוכרת שהיא סיפרה לנו שיש דבר כזה שנקרא תקשורת חזותית, והסתקרנתי והתחלתי לבקר בתערוכות הבוגרים עוד מהתיכון.

מה גורם לך ליצור?

שאלה קשה. האהבה למקצוע מגיעה מהרגע של הסיפוק - כשאני מרגישה כשהצלחתי לפצח משהו. זה יכול לקרות לפעמים אחרי שישבתי הרבה על משהו - בין אם הקונספט שמתהדק לאט לאט ונפתר, ובין אם פיתוח שפה גרפית שאני מרגישה שהיא ייחודית. זה מאוד מספק. אני מאוד אוהבת שיש איזה הגיון מסוים מאחורי העבודה - קצוות שמתחברים מאחוריה או משהו שמניע אותה.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

גם שאלה קשה. אני לא חושבת שיש לי תשובה על זה. כל החוויה של שנקר היא שאתה נחשף לכל מיני סוגי אנשים מומחים ומעוררי השראה, שכיף לדבר איתם ולשמוע מהם פידבק. אז אני לא חושבת שיש אחד.

רגע, בואי נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

טיילתי בדרום אמריקה (כמו כולם) בארגנטינה, צ׳ילה, בוליביה, פרו וקולומביה. הכרתי שם את בן זוגי טל. אני זוכרת שקצת לפני הטיול גיליתי את האינסטגרם ומאוד אהבתי לצלם עם האייפון 4 שלי לכל אורך הטיול (עד היום אפשר לראות בחשבון שלי תמונות שצילמתי שם). כך נחשפתי לעוד היבט שאני אוהבת בתחום הזה - צילום. היום, כשאני מסתכלת על התמונות האלה,אני מרגישה שהיתה לי עין של מעצבת גרפית, שמתמקדת בעיקר בקומפוזיציות.

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי גם בבצלאל, שנקר, חולון. הנה וידוי מביך - בחולון לא עברתי את שלב המבחן הפסיכוטכני (היום הבנתי שהם כבר ביטלו את המבחן הזה). בסוף התקבלתי לבצלאל ושנקר. באותה תקופה היה לי קצת כבד לעזוב את הבית (גרתי בבית הורי ביבנה) והיה לי קשה לדמיין את עצמי בירושלים. אני מרוצה מאוד משנקר - היה לי ממש כיף בלימודים.

משפחת אריזות למוצרי האורז בשם "פאדי רייס" שעיצבתי בקורס "אריזה" בהנחיית דקל בוברוב, בשנה ג'. המוצרים הנכללים הם אורז לבן, אורז מלא, חלב אורז, ופריכיות אורז. החומריות של האריזות באה להזכיר את שקי האורז הגדולים מהשווקים, מתוך רצון להביא את חווית הקניה של השוק לתוך הסופרים של ימינו. החיות המופיעות על האריזות מסמלות את מארג החיים אשר מתקיים בתוך הבריכות שבהן מגדלים את האורז ("רייס פאדי פילדס" באנגלית). הפרויקט הוצג בתערוכת ״עומק״ של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר ב"מוזיאון יפו העתיקה", ובמוסף "דיזיינר" של עיתון "הארץ".

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

זה נשמע ברור מאליו - שסיימתי את הלימודים אחרי 4 שנים.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

אני חושבת שנדב שלו מאוד השפיע עלי בקורס טיפוגרפיה בשנה ב׳. השיעורים אצלו הם כמו סטודיו - לא רק ביקורת, אלא גם עבודה ממשית. הייתי מגיעה לשיעור, מדפיסה, חוזרת, גוזרת ומדביקה, וכך שוב ושוב עד שהתקדמתי. למדתי הרבה דברים שהשפיעו עלי עד היום: מינונים, קומפוזיציות, סדר קריאה, היררכיה, והכי חשוב: לא לוותר לעצמי.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

(צוחקת:) אני לא הולכת לים. אני משתדלת לא להכנס לפאניקה, אלא לעזוב את העבודה ולחזור לזה אחר כך, ואז זה קורה מעצמו. לפעמים רעיונות מגיעים אלי כשאני לא עובדת עליהם. הם יכולים לבוא אלי באמצע הלילה ולהעיר אותי, או במקלחת.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

רוב העבודות בלימודים היו בעבודה עצמאית. לא יצא לי הרבה פעמים לשתף פעולה בפרויקטים. אז אני מוצאת שזה מאוד נוח לעבוד לבד, אבל עם זאת מאוד מעניין אותי גם לשתף פעולה.

מה היית עושה אם לא היית מעצבת?

(טיטי מייללת ברקע) אולי משהו שקשור לחיות.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

אני מקווה שעושה דברים שאני אוהבת לעשות, מקבלת בריפים מעניינים, ואולי אפילו נעשית עצמאית.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

"קוקורו אנד מוי" - סטודיו בהלסינקי שעובדים על פרויקטים גדולים ויש להם עיצובית הורסים. הרבה פעמים הם פותרים את הבריפים עם פירוקים צורניים, טיפוגרפיה או לטרינג מאוד מעניינים, צבעוניים וכיפיים.

יש לך איזה שיר שאת אוהבת במיוחד?

השיר האחרון שאני מכורה אליו ״מה אני נראה לך״ של פלד.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

ברור ש"הדסה"! (שעיצב הנרי פרידלנדר).

מה שם החיבה שלך?

חבר שלי קורא לי ״תותי״.

יש לך הרגל מגונה?

אני ממש אוהבת סדרות. אם אני רואה סדרה אז זה רק בבינג׳. מהסיבה הזו הקפדתי שלא לצפות בעונה השניה של "סיפורה של שפחה" בזמן הלימודים. כשנגמרו הלימודים טחנתי את כל העונה.

לפני שניפרד, כתבי לנו בבקשה את המילה ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״ בכתב היד שלך.