השאלון עם טל אוליאל

הכירו את טל, בן 27, סטודנט שנה ד׳ במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. בשאר הזמן, מעצב מושן. את רוב החיים העביר בירושלים. כשלא עובד או לומד הוא משתדל לצייר על קירות או לצרוך מוזיקה בפורמט כזה או אחר כדי להתרענן. הוא מספר על האהבה שלו לתווך מחשבות בעזרת עיצוב ולתת להן ביטוי ויזואלי, כמעט כמו לדבר בעוד שפה.

היי טל. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

אהלן! בשבועות האחרונים אני בעיקר עובר שינוי ומוריד נפח של פרויקטים מקצועיים כדי להעביר את הפוקוס לפרויקט הגמר שלי – קליפ אנימטיבי למוזיקאי שאני מעריך מאוד (מרגש!).

איפה אתה עובד עכשיו?

התחלתי לפני כשנתיים וחצי עם פרילאנס כי זה מה שהיה והסתדר עם הלימודים, עם הזמן הבנתי שזה מה שמתאים לי בכלל. כרגע אני משתדל לאזן בין מנעד של לקוחות – הייטק ותרבות בשביל לשמור על גיוון ולנסות דברים חדשים כל הזמן.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

הרבה אינטראקציה בין־אישית עם לקוחות, הידיעה שהגשמתי למישהו ויז׳ן יצירתי. בפרויקטים יותר אישיים זה הפידבק והידיעה שנתתי למישהו השראה ליצור בעצמו משהו בעולם.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

מרכיב אוזניות ופשוט הולך ברגל כדי לנקות את הראש.

תן לנו ציטוט שיעורר בנו השראה

“Inspiration is for amateurs. The rest of us just show up and get to work. If you wait around for the clouds to part and a bolt of lightning to strike you in the brain, you are not going to make an awful lot of work. All the best ideas come out of the process; they come out of the work itself.”
― Chuck Close

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל רק לתקש״ח בצלאל ולמזלי זה הסתדר.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

חייב לפזר את הקרדיט בין אריק לרנר, אסף דב-כהן ויהונתן קינן – מרצים בקורסי תנועה שונים בבצלאל, דווקא משהו במנעד ביניהם ובתחומים שכל אחד מתמחה בו ממש הרחיב לי את האופקים וגרם לי להתאהב בכל מה שזז.

מתוך פרויקט שעשה טל עבור בית רומנו בת״א.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

לגמרי בראוליו אמאדו (Braulio Amado) בשנתיים האחרונות, הרבה מעבר לעיצוב עצמו – בעיקר סביב ערכים של יצירת קהילה בפרויקטים מהצד שיזם, וגם הבחירה להיות מעצב עצמאי על אף היכולת לעבוד בסטודיואים הכי גדולים.

במה היית עוסק אם לא היית מעצב?

הפקת אירועים וניהול אומנותי זה משהו שאני די נהנה להיות חלק ממנו. אם לא הייתי רוצה להתפקס על עיצוב זה לגמרי משהו שהייתי מפנה לו יותר זמן.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

בתכלס מקווה שעושה את אותם דברים יותר טוב, ללקוחות יותר גדולים במקומות יותר רחוקים.

באיזה פונט אתה רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

אם מישהו לא יואיל בטובו לפנק באיזה לטרינג אז אתפשר גם על נרקיס תם.

המלצה מוזיקלית:

התוכנית של Brain Dead, מותג אופנה שהוא גם המלצה עיצובית לכשעצמה ברדיו NTS.

מהי משמעות החיים?

לעשות כיף.

איך עולם העיצוב ייראה עוד עשור?

חושב כמובן שהשינוי יגיע בעיקר מהמקומות שהבינה המלאכותית לוקחת אותנו – הרבה פחות צורך במעצבים שנותנים שירותים זולים, התחרות תצטמצם בעיקר למי שבאמת טוב ויותר מעצבים יהפכו למעין ״אוצרי תוכן״ מלאכותי מאשר מייצרים בעצמם. כמו כן, הרבה יותר ביקוש לפורמטים זזים ואינטראקטיביים.