הכירו את גל בן־‏דוד, מעצבת ילידת 1989 ובוגרת ויצו חיפה. היא נולדה בנווה מונוסון, יישוב קטן במרכז, וכיום עובדת בתל אביב כפרילאנסרית ומעצבת בסטודיו המתמחה במיתוג, אבל לא מגדירה את עצמה כמעצבת של תחום אחד בלבד. היא מאמינה שמה שמרגש אותה יכול להיות הפתרון האפשרי בתהליך העיצוב, ואוהבת ליצור יצירות מורכבות בטכניקות ובנושאים שונים שעוזרות לה להתפתח.

כשהיא לא עובדת, היא אוהבת להתהלך בעיר, לאסוף כרזות ישנות, לראות סרטים וסדרות בלי סוף, ולתעד את חיי החתולה שלה מאו בחשבון אינסטגרם. בעוד כמה שנים כנראה תוכלו לראות אותה באיזה רחוב ציורי בחו״ל.

היי. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

השבוע זה שבוע בחירות, ולכן ניצלתי את יום השבתון להצביע ולגזור לי את הפוני בצורה איומה.

איפה את עובדת עכשיו?

אני עובדת כשכירה בסטודיו שירה שכטר ועושה פרוייקטי פרילאנס במקביל.

מה התפקיד שלך בסטודיו?

מעצבת, או ארט דירקטורית, או איך שנוח לאחרים.. אני פחות טובה בהגדרות.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

לפעמים אני אעדיף להתרכז בעבודה, לשים אוזניות ולהכנס למוד של ריכוז גבוה. ברוב הפעמים אני מעדיפה להיות קשובה לסביבה, לשאול אנשים את דעתם, להתעניין, ולחפש דרכים וצורות חשיבה שונות. הבעיה היא שבדרך כלל אני גם משמיעה את המוזיקה שאני אוהבת שהיא פחות מקובלת באוזניי הרוב.

מה הגישה העיצובית שלך?

אני מאמינה שמה שיכול להזיז לי משהו מבפנים, להטריד, לשמח, להצחיק, או להכעיס אותי, עונה על המטרה. אני מאוד אוהבת ליצור דברים מורכבים מכמה טכניקות ואמצעים. בגדול, אני לא רואה את עצמי כמעצבת של תחום אחד בלבד - חשוב לי להתעסק בפרוייקטים שמעניינים אותי ושאני יכולה ללמוד מהם.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

אני עובדת כרגע על מיתוג של גלידריה, שזה תמיד מעניין וטעים באופן כללי. כל מה שקשור לעולם הקולינרי מבורך.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

אני חושבת שסוף סוף סיימתי לעקור את שיני הבינה שלי שהציקו לי שנים. השלב הבא הוא להפוך אותם לשרשרת (:
בנוסף הספקתי לעשות את טיול סוף התואר שלי, אחרי הרבה מאוד זמן שהשתוקקתי לצאת לטיול. לא יכולתי לבקש חוויה יותר טובה ממה שחוויתי שם.

את המיתוג הנבחר לתערוכת הבוגרים של ויצו חיפה התחלתי בקורס מיתוג בהנחיית דנה גז, בשנה ד׳. זו היתה תחרות שבה המיתוג הזוכה ייצג את התערוכה. זאת הייתה השנה הראשונה שהחליטו לתת לסטודנטים בויצו למתג את התערוכה שלהם. המיתוג נעשה בליווי מקצועי לאורך זמן. הייחוד של תע׳ הבוגרים של ויצו הוא בעומק התוכני, בתהליך הארוך של מחקר ומיפוי מעמיק. החלטתי להתמקד בעולם השראה של שכבות גיאולוגיות בטבע, וליצוק לתוכן תכנים מן החלל, שבאופן מטאפורי מתארים את תהליך היצירה. כמו החלל, גם עבודות הבוגרים רוויות בשכבות ללא התחלה וסוף.
הצעתי נבחרה להפוך לממשית ולייצג את תערוכת הבוגרים, מה שמאוד ריגש אותי. ללא ספק, זו הייתה ההכנה הכי טובה שיכולתי לקבל לפני סיום הלימודים. היה לי חשוב שתהליך העבודה הקפדני שלי בקורס יבוא לידי ביטוי גם בשטח. כמעט וכל ההצעות בקורס יצאו לפועל. הפרסום החיצוני כלל עיצוב שלטי חוצות ברחבי העיר ושמשונית שנפרסה על המבנה. לחלל המבנה עצמו עיצבתי שילוט בין הקומות בצביעת קיר והדפס משי, מפת התמצאות במבנה שהודפסה על הקיר ועל נייר לחלוקה, שלטי כניסה עם שמות המרצים, תגיות שם לסטודנטים, עיצוב באנרים והתאמה לאתר המכללה.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

אני תמיד אוהבת ליצור, ואני באה ממשפחה של יוצרים מכל מני תחומים: יש לי דודה שהיא צלמת במקצועה, דודה שהיא ציירת, סבתא שלי שהייתה אמנית דגולה, וכמובן אמא שלי שמבשלת יצירות אומנות. אז תמיד מצאתי את הדרך שלי בכל מקום ליצור משהו, וגם אם זה לא היה משהו קונקרטי, זה תמיד ריגש ותמיד הזיז לי משהו מבפנים.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

אני בדרך כלל הולכת לרחוב, ברחוב תמיד יש מוזה. יש את הרעש של הכביש שמקביל מבחינתי למה שקורה לי בראש, יש מלא ריחות משונים שמעוותים לך את הזיכרון, ויש מלא מלא רגעים קטנים שנגלים בהתבוננות על אנשים. ההסתכלות הזו מהצד עוזרת לי לשים את המחשבות הטורדניות בצד לשניה, ולפנות מקום לרעיונות חדשים. אם זה לא עוזר, אז סדרה טובה, או סרט משובח, או כל הסחת דעת אחרת.

מה את עושה בשביל הכיף?

אני מאוד אוהבת לנסוע בעיר ולטייל. אם יש לי הזדמנות גם לצאת מהעיר ולטייל אני אקפוץ עליה מיד, ובמיוחד אם זה לכיוון של ים המלח. אני אוהבת להסתובב בחנויות יד שנייה ולאסוף עיתונים וכרזות ישנות, שהופכים למקור השראה. בדרך כלל הייתי אוספת משהו ומפסיקה באמצע, עד שיצא לי להתקל באוסף הבולים של סבי, שאותו אני דואגת לתעד מדי פעם באינסטגרם נפרד.

אני לועסת סרטים וסדרות מכל הסוגים, גם הכי הזויים, שאף אחד לא יראה, ולפעמים אני אעדיף לא לישון כדי להשלים סדרה טובה. ובלי קשר, אני מאוד אוהבת סנדוויצ׳ים. כל דבר שבא בפיתה יעשה לי טוב. כשאני לא אוספת, מתעדת, צופה, או לועסת, אני אוהבת לשחק עם מאו החתולה הכי הזויה וחמודה שיש (שגם לה יש אינסטגרם!).

יש לך הרגל מגונה?

לא יודעת אם יש לי הרגל מגונה, אבל אני יודעת שלפעמים יש לי דרך מוזרה לאכול דברים. לדוגמא השוקולד של ״ריסז״ אחד האהובים עליי, והטקס שלו מתחיל באכילה של השוקולד בצדדי הקאפ, ולאחר מכן קילוף השכבה הדקה מעל הבוטנים. לאחר מכן אני אוכלת את ממרח הבוטנים ואז שוב השוקולד. אני לא יודעת למה, אבל ככה התרגלתי לאכול את זה וככה אני אוהבת.

יצא לך לטייל בחו״ל?

אני חושבת שרק כשנשלחתי דרך הצבא לשליחות במחנה קיץ בארצות הברית הבנתי כמה אני אוהבת לטייל ולתקופות ארוכות בחו״ל. מאז אני משתדלת לטוס כמה פעמים שאני יכולה בשנה. יכול להיות שעם הזמן גם אעבור לגור או ללמוד בחו״ל. הטיול מחייה אותי, מכניס בי טונות של השראה שנובעים מהדברים הכי קטנים שיש, כמו הנראות של פח האשפה בשדה התעופה, לארכיטקטורה של מבנה בן 400 שנה.

מה משך אותך לתחום?

בתיכון למדתי במגמת אומנות. לא היה לנו כזה דבר ״מגמת עיצוב גרפי״, ולאחר התיכון, המשך העיסוק בנושא היצירה היה טבעי עבורי.  כשלמדתי במכינה, הדברים יותר התחדדו לי, ויכולתי להגדיר מה בדיוק אני רוצה ללמוד ולעשות בחיים.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

אני חושבת שהלכתי לימים הפתוחים של רוב המוסדות. המרצה שלי במכינה למדה בויצו, ומאוד המליצה לי. זה מאוד התאים לרצון שלי להתרחק כמה יותר מהבית בשביל להתפתח, ולכן בצלאל וויצו היו המובילים שלי. את היום הפתוח בבצלאל התחלתי ברגל שמאל כשקיבלתי דו״ח בבוקר על האוטו, איחרתי לבחינה ב50 דק׳, ולא הספקתי לענות על הכל, ואז הבנתי שזה לא ייגמר טוב. בויצו האווירה הייתה רגועה, ומשם היסטוריה.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

אני חושבת שמעצב משפיע זה תלוי תקופה, זה כמו שההערצה שלך ללהקות מסוימות משתנה עם הזמן. עם זאת, תמיד יש מקבץ של להקות שישארו בפלייליסט שלך לנצח. אני חושבת שיש הרבה מה ללמוד ממאיירים כמו ולף אלרבוך. יש משהו מאוד קשה ביצירת קומפוזיציה נכונה באיור ושילובי צבעים. הבחירות צריכות להיות מאוד מדויקות מעבר לטכניקה, וזה חשוב מאוד גם בעיצוב ובמיוחד במיתוג שנוגע בכל האלמנטים האפשריים, ופורס זרועות לכל עבר.

מה היית עושה אם לא היית מעצבת?

אני חושבת שהייתי פותחת הוסטל במקום אקזוטי ומנהלת את חיי במדינה זרה. מה שבטוח זה שהייתי עושה רק מה שמרגיש לי טוב ונכון.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

כנראה עצמאית, עם שאיפה לטייל בכל שארית העולם, ואם זה דרך העבודה אז בכללללל.

יש לך המלצה על ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת?

הספר האחרון שקראתי נתן לי קצת העצמה נשית הוא ״רשימת המשאלות״ של לורי נלסון ספילמן. קראתי אותו כשהפלגתי עם המשפחה לטורקיה, והוא בא לי בול במקום, (אחרי הקריאה של ״ספארי״ של ג'וליה פרמנטו, שהיה לי קשוח מדי). מצאתי ש״רשימת המשאלות״ מאוד קליל לקריאה ומלא אופטימיות.

ומה עם המלצה על אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים?

״Typographic Posters״ הוא ישן אך טוב, וכולל אוסף פוסטרים מכל העולם, עם יכולת סינון לפי צבעים, מה שהופך את חווית הגלישה לכיפית.

״Below The Surface" הוא אתר מיפוי מטורף של כל החפצים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בתעלה באמסטרדם, לאחר שרוקנו את המים. החפצים מסודרים לפי קטגוריות כמו סוג ושנה, ואפשר ליצור קולאז׳ים מגניבים בתוך האתר.

מהו הפונט העברי האולטימטיבי שלך? ומהו הפונט הלועזי?

וואלה שאלה קשה. אני לא חושבת שיש לי פונט אחד. אני כל הזמן מעדיפה לגוון ולחפש, וזה נורא נורא תלוי גם בלקוח. אבל בוא נגיד שאני יותר נמשכת לפונטים סריפיים וכותרות ידניות, כמו בעיתונים של שנות ה50-60.

מה הפלייליסט שלך?

יש לי פלייליסט באפל מיוזיק שאני אוהבת להאזין לו, והוא מלא בקלאסיקות רגועות וטובות, לא צעקני ולא חדש, אבל נעים כמו כוס תה בחורף קר.