השאלון עם בר מזרחי

הכירו את בר מזרחי, יליד 2000 מגבעתיים, ובוגר טרי של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. במהלך לימודיו התאהב והתעמק בעיקר בעולמות המיתוג והטיפוגרפיה. בתהליכי העיצוב שלו הוא נהנה במיוחד לצלול לפרטים הקטנים, להישאב למחקרים מעמיקים ולשחק בלי סוף עם אותיות. מחוץ לעולם הגרפי, בר אוהב לשמוע מוזיקה, לטפח את אוסף הספרים והדיסקים שלו, לצפות בטלוויזיה טראשית ולחקור נושאים רנדומליים שמסקרנים אותו באותו רגע.

היי בר, מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

היי! הכל מעולה, כרגע אני נח קצת אחרי סיום תערוכת הגמר. 😊

מזל טוב! אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

גם כשאני עובד לבד, אני עובד בצוות. אני אוהב לשתף את חבריי בתהליכי העבודה שלי ולשמוע מה הם חושבים – זה מעניין לראות איך משהו שהתרגלתי אליו מתקבל בעיניים חדשות. לפעמים זה מאיר לי כיוונים חדשים או עוזר לי לדייק את מה שכבר עשיתי.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

במהלך שנה ב׳ עלתה לי שאלה שסקרנה אותי – ״איך הייתה נראית בובת אופנה ישראלית?״. עם הזמן, הבנתי שזו השאלה שבה רציתי להתמקד בפרויקט הגמר שלי, וכך נולדה ״רותי״ – סדרת בובות אופנה שכל אחת מהן מייצגת נקודת ציון חברתית ותרבותית בחיים בישראל. בתחילת המחקר שמתי לב שרוב בובות האופנה בעולם עוסקות במוטיבים של הגשמה עצמית ושל פנטזיה, וזה גרם לי דווקא להעביר את הדיסוננס שבין זה לבין החיים בארץ – את המתח והחיכוך שבין אידיאל למציאות. לכן נתתי לכל בובה תפקיד מוגדר וסיטואציה של פעולה או עשייה, הבאים לידי ביטוי גם בשמות הבובות וגם בשפה החזותית, המשלבת בין אסתטיקה של צעצועים לבין דימויים מהאתוס הציוני. השפה האיורית התגבשה מתוך שילוב בין עיצוב ישראלי משנות ה־40-50 (בעיקר בהשראת האחים שמיר), לבין איור של בובות אופנה משנות ה־80-90.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

השנה השתתפתי בשני ספרים שונים, ויציאתם הייתה די צמודה אחד לשני – ההגדה השנתית של אסופה, בה עיצבתי כפולה לשיר ״והיא שעמדה״, וספר ״תזוזות״ של הוצאת מינוס, אשר מתעד גופנים שיצאו בשנתיים האחרונות (2023–2025), ובו נכלל הגופן ״משאלה״ שעיצבתי במסגרת קורס פונט בשנקר בהנחייתו של אברהם קורנפלד. התרגשתי לראות את העבודות שלי מוצגות בספרים האלו, ואני מקווה להשתתף בעוד ספרים בעתיד.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

הפריווילגיה שהיא לעצב בשפה העברית.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

הלוואי שהייתה לי תשובה חד־משמעית לכך. במקרים כאלה אני משתדל להתרחק מהמסך, לצאת מהבית, לדבר ולבלות עם משפחה וחברים, או פשוט לעשות משהו אחר. לפעמים זה מה שעוזר לי לחזור לעבודה עם ראש נקי ופרספקטיבה חדשה.

מה אתה עושה בשביל הכיף?

אני אוהב להאזין למוזיקה, לראות ריאליטי זול, לאסוף אלבומי מוזיקה, ספרי עיצוב וסרטים, להיפגש עם חברים – וכמובן גם לעצב. 🙃

twig הוא פרויקט שיצר בר מזרחי יחד עם חברותיו אורי עדן והיאא קעואר בסמסטר שלפני פרויקטי הגמר. מדובר בצעצוע שמבקש לחבר ילדים אל הטבע דרך משחק חופשי. הערכה כוללת שני סטים של חמש צורות גיאומטריות פשוטות, עשויות עץ בירץ ו־PVC, שמייצרות חיבור בין טבעי לתעשייתי – ממש כפי שקורה בטבע העירוני. המשחק מזמין ילדים לצאת החוצה, לאסוף ענפים ולבנות אינסוף מבנים בדרך אישית וללא חוקים. מעבר לכך, גובשה גם שפה חזותית שמושפעת מעיצוב צעצועי ילדים משנות ה־60 וה־70, תקופה שקדמה להשתלטות המוחלטת של הטכנולוגיה על חיי היומיום. כפי שמתאר בר: ״הרצון שלנו היה לחבר ילדים לטבע דרך משחק חופשי״. הפרויקט נעשה בשנה ד׳ במסגרת קורס ״עיצוב משנה מקום״, בהנחיית דפנה בלוך ויואב גתי.

יש לך הרגל מגונה?

לנסות כל הזמן להכניס ורוד לפרויקטים...

יצא לך לטייל בחו״ל?

כן, אני אוהב לטייל בעיקר באירופה. בשנה שעברה ביקרתי במוזיאון העיצוב של ברצלונה, שהיה יפהפה ומעורר השראה.

מה משך אותך לתחום?

עטיפות של אלבומי מוזיקה. בתיכון התחלתי לאסוף דיסקים (ממליץ, יותר כיף מתקליטים), והיו כמה אלבומים ומוזיקאים שהתחלתי להקשיב להם רק מפני שנחשפתי אליהם בחנויות מוזיקה, והעטיפות שלהם סיקרנו אותי. עד היום הפורמט הזה מקסים בעיניי – בחוברת קטנה בגודל 12×12 ס״מ יכולים להופיע דימויים מגוונים לגמרי – מילים, תמונות ושלל ויזואליות מעניינות.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל לשנקר ולבצלאל, ולשמחתי התקבלתי לשנקר.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

יעל בודשר. היא ממש פתחה בפני את עולם המיתוג. דרך ההנחיה שלה, וגם דרך העבודות של הסטודיו שלה, הבנתי כמה מיתוג יכול להיות מהלך רוחבי, חכם, אסתטי ומדויק.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

אני חושב שאני בעיקר מושפע מעיצוב ישראלי ופחות ממעצב ספציפי. אני נהנה מהשפה המקומית שנבנית פה בארץ. ובכל זאת, בשנתיים האחרונות אשר קלדרון הפך לדמות השראה משמעותית עבורי – יש משהו בצבעים הנועזים, בלטרינג המקורי ובאופטימיות שנוכחת בהרבה מהעבודות שלו שפשוט מלהיב אותי. זה עושה לי חשק ליצור ולנסות לאמץ חלק מהעולם שהוא יצר לתוך השפה העיצובית שלי.

במה היית עוסק אם לא היית מעצב?

כוכב פופ או ספר.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

המדריך לחיים של מיס פיגי מאת הנרי בירד.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

More is More: Designing Bigger, Bolder, Brighter של הוצאת Victionary. מעבר לכריכה המשגעת, הספר מלא בהשראות מגניבות ומגוונות למיתוג מקסימליסטי, מוגזם ונועז. הוא ההפך הגמור ממינימליזם, וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך כיפי בעיניי.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים.

מרכז שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל. מעבר לאתר הוא גם מקום פיזי עם שלל תכנים ארכיוניים מדהימים (ממליץ לבקר!). האתר מצוין למציאת השראות מקומיות, וגם ללמידה על תרבות העיצוב בארץ. לשמחתי יצא לי גם לעבוד כמה פעמים עם המרכז ואף לעשות בו התמחות קיץ, במסגרתה תיעדתי את עבודותיה של המאיירת דנה שמיר ואף ערכתי ראיון איתה.

באיזה פונט אתה רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

יצא לי לעצב גרסה עברית לפונט שלנה דל־ריי השתמשה בו לאלבום Born To Die, אז להשתמש בו יהיה מאוד משעשע וסמלי, בנוסף לכך שאהבתי את איך שהשם שלי נראה כתוב בו. נראה לי שאתחיל לתכנן את המצבה שלי אחרי הריאיון הזה... 🤔

"משאלה" הוא גופן כותרת מסולסל וגרובי שעוצב על־ידי בר מזרחי במסגרת קורס עיצוב פונט בשנקר בהנחיית אברהם קורנפלד. מקור ההשראה הגיע מהלוגו הראשון של עיתון ״הצופה״, שנוסד בשנת 1937 על ידי הרב מאיר בר־אילן כביטאונה של תנועת המזרחי. במהלך פיתוח הפונט, בר הבין שיהיה נכון לתת לחלק מהאותיות שתי גרסאות – אחת בסיסית ואחת מסולסלת – מה שהעשיר את השפה הטיפוגרפית של הגופן. לדבריו: ״זה הגופן ה׳אמיתי׳ הראשון שעיצבתי, ולגמרי השאיר לי טעם לעוד״.

יש לך המלצה מוזיקלית?

גיליתי את שושנה היזמי לגמרי במקרה, כשנהגתי בלילה אחד והרדיו היה פתוח. המוזיקה שלה מאוד שונה מהדברים להם אני מאזין בדרך כלל, אבל השירים שלה מיוחדים – במיוחד ההפקה והכתיבה. בזמן המלחמה השירים שלה קיבלו עבורי משמעות חדשה, למרות שהם נוצרו קודם.