השאלון עם לנה חודבקו

הכירו את לנה, ילידת 1997. נולדה ברוסיה בעיר ולדיווסטוק. בגיל 10 עלתה לארץ עם משפחתה לבאר שבע ושם היא גרה עד היום (לפחות בינתיים עד שתעבור למרכז). סיימה השנה את בצלאל, המחלקה לתקשורת חזותית, בדגש חזק על איור. לנה מספרת לנו שהיא מאוד אוהבת להתעסק בצבע, בקומפוזיציה ובמיוחד בפרטים קטנים שרק היא שמה לב אליהם.
אם היא לא מציירת (והיא בדרך כלל מציירת משהו) תהיה עסוקה בלשחק משחקי וידאו עם בעלה או בקריאת ספרים, קומיקסים ומנגה.

היי לנה. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

היי, כנראה תמצאו אותי באמצע טיפול שיניים, כי זה העיסוק שלי לשבוע־שבועיים הקרובים.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

לבד. אבל בעיקר כי זה מאוד תלוי בסוג הצוות. מניסיוני מהמסגרת הלימודית לעבוד עם סטודנטים נוספים יכול להיות מאתגר, אבל אני מאמינה שלעבוד בצוות במסגרת של עבודה זה אחרת.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

השנה קרו שני דברים די מטורפים, ספר שלי שעשיתי במסגרת קורס איור ספרים, זכה גם בפרס מנהיים וגם נכנס לרשימת הפיינליסטים של פסטיבל ספרי ילדים בבולוניה. אני עד עכשיו קצת לא מאמינה שזה קרה.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

הפגמ"ר שלי כמובן, שהיה כיף, מאתגר ומאוד מרגש בשבילי.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

בדרך כלל זה יותר מדבר אחד, זה יכול להיות כמעט כל דבר. זה יכול להיות בן אדם מגניב שראיתי ברחוב, סרט, שיר (יש לי פלייליסט ספוטיפיי שנקרא "שירים שאני רוצה לצייר"), עבודות של מאיירים ומעצבים אחרים. כמובן יש לי מקום מיוחד בלב לכל הספרים המאוירים לסוגם.

מתוך פרויקט שעשיתי בשנה השלישית שלי בבצלאל. היינו צריכים להכין פוסטרים לשלושה סרטים מאותו הבמאי. בחרתי לעשות פוסטרים לטרילוגיית קורנטו של אדגר רייט.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

קודם כל אני מוצאת למי להתלונן. זה השלב הראשון והשלב הכי חשוב בעיניי: שלב ההתמרמרות. אחרי שסיימתי עם זה אני משתדלת לשבור קצת את השגרה. בהיבט המקצועי אני משתדלת לצייר משהו שקל לי וכיף לי, לקשקש קצת, לנסות להחליף מדיום. בהיבט האישי אני בדרך כלל מפנה לי זמן לעשות משהו קליל, לשחק במשהו, לשמוע קצת מוזיקה ולרקוד בסלון. אם המצב ממש קשה וצריך להוציא את התותחים הכבדים: לשבת לראות סרטים מצוירים. במיוחד סרטי סטודיו ג'יבלי.

מה את עושה בשביל הכיף?

מנגנת בגיטרה. זה משהו שאני עושה מגיל 14 בערך. אני לא טובה בכלל, אבל זה משהו שממש כיף לי לעשות.

יש לך הרגל מגונה?

לא לחלוק ממתקים עם אף אחד.

יצא לך לטייל בחו״ל?

כן אבל לא ליותר מדי מקומות. ביקרתי בונציה, לונדון ובודפשט. (גם רוסיה אבל זה לא נחשב).

מה משך אותך לתחום?

בכל תקופה משכו אותי דברים טיפה אחרים. תמיד מאוד אהבתי לצייר ותמיד תחום האיור היה הדומיננטי מבחינת תחומי העניין שלי, אבל דווקא כשבאמת חשבתי על התואר שהכי עניין אותי זה תחום של הגיימינג, שזה תחום שהוא גם כן קרוב מאוד לליבי ובעיניי משלב באופן מדהים איור עיצוב וסטוריטלינג. ובכל זאת בשנה ג' בחרתי במסלול איור, גם כי זה מה שאני הכי נהנית ממנו ורוב ההשראות שלי מגיעות מתחום האיור, גם כי בעיניי מאייר טוב הוא בהכרח גם מעצב טוב. זה בא ביחד. זה גם מה שכרגע הכי מושך אותי לתחום: יש בתוך איור, במיוחד כשהוא בא במגע ישיר עם עיצוב, המון מה לחדש ולפתח וזה נורא מעניין בעיניי.

תני לנו ציטוט שיעורר בנו השראה.

אחד הציטוטים האהובים עלי של טרי פראצ'ט:
“It's still magic even if you know how it's done”

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

הייתי מאוד עקשנית, רציתי רק בצלאל. אפילו לא טרחתי לנסות להתקבל לשום מוסד אחר. ניסיתי רק את בצלאל ואיכשהו גם הצלחתי להתקבל.

איזה מרצה השפיע/ה עלייך במיוחד?

יגאל הרמן - ראש המחלקה לתקשורת חזותית במנשר, שהיה גם המרצה הראשון שלי לטיפוגרפיה והאמין בי אפילו כשלא האמנתי בעצמי. הוא תרם רבות להתפתחות שלי בתור מעצבת והדחיפה המתמדת שלו למיצוי הפוטנציאל הטמון בכל סטודנט/ית היא מעוררת השראה בעיניי. בנוסף לכך, אני לא יכולה לשכוח את עמית טריינין, עמית בן־חיים וגלעד פריד, שליוו אותי לאורך הלימודים במקצועיות, במסירות ובחמלה.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

אלכסנדר רודצ'נקו, שהוא לא רק מעצב אבל גם אומן, צלם ופסל, אחד מאבות העיצוב הרוסי והסגנון הקונסטרוקטיביסטי.
ובתחום האיור: מוביוס. לחלוטין מוביוס.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

או שהייתי נכנעת לעולם ההייטק או הולכת ללמוד ספרות אנגלית.

בפינת ההמלצות אנחנו מבקשים המלצות שונות מהטאלנטים שלנו.
ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

אמה - ג'יין אוסטן.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

זה יותר ספר טיפוגרפיה אבל Arcade Game Typography: The Art of Pixel Type
ספר ממש מגניב לכל מי שאוהב פיקסל ארט וטיפוגרפיה.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

חד משמעית קומיק סנס.

יש לך המלצה מוזיקלית?

Jack White – If I die tomorrow

מהי משמעות החיים?

חתולים.

איך עולם העיצוב ייראה עוד עשור?

כנראה מאוד טכנולוגי והיפר־אקטיבי, מה שעלול לגרום לנו להיות פחות מפוקסים, יצירתיים ומקוריים, או להפך – יאפשר לנו לחלום בגדול יותר ויפתח בפנינו עולם שדרכו נוכל להביא לידי ביטוי את כל מה שרצינו ולא הצלחנו. מה שלא יהיה, אני מתמידה במעקב אחר התפתחויות ושילוב של כלים חדשניים בעבודותיי, כמו למשל שימוש בבינה מלאכותית, כדי לא לפחד מהשינויים הטכנולוגיים שנכנסים לחיינו, אלא, ללמוד אותם, להתיידד איתם ולנצל אותם לטובתי, בטוב־טעם כמובן.

מה שם החיבה שלך?

אין לי באמת, מוזמנים להציע.

קיצור מקלדת אהוב?

ctrl e

ולסיום, כתבי את המילה הבאה בכתב היד שלך:


עוד טאלנטים...