הכירו את מיכל ארכנגורודסקי, מאיירת ומעצבת, בת 25 וסטודנטית בשנה ד' במחלקה לתקש"ח בויצו חיפה. גדלה בגבעתיים (עיר האורות) ובשנים האחרונות היא מתגוררת בחיפה (העיר היפה מכל).
מיכל הגיעה לתחום התקשורת החזותית מתוך אהבה גדולה לאיור ובדרך התאהבה בטיפוגרפיה ופרינט. במהלך התואר וגם עכשיו תוך כדי העבודה על הפגמ"ר היא מנסה להבין איך כל התחומים השונים שמעניינים אותה משתלבים ביחד וגם בנפרד, בדרך שלה. ללא ספק הדבר האהוב עליה בתחום הוא היכולת לבטא את עצמה, מהרעיון הכי טיפשי שמצחיק אותה ועד התייחסות לדברים גדולים וחשובים יותר. התחביב האהוב ללא ספק הוא לישון. כשהיא לא ישנה, היא תהנה מפודקסטים על פשעים כאלה ואחרים ואירועים היסטוריים משונים. חובבת גדולה של כל מה שביזארי והזוי, ואיכשהו זה גם מוצא את דרכו ליצירה שלה.

היי מיכל. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

היי, כרגע בעיקר עובדת על הפרויקט גמר שלי. אני עדיין בהתחלה ויוצרת סקיצות ראשוניות, מנסה להתחיל להעמיד קומפוזיציות וכו'. זה הולך להיות ספר מאויר שעוסק בטקסטים שמציגים את גוף האדם בצורה גרוטסקית, בקיצור, יש למה לחכות.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

גם וגם! באופן כללי אני מעדיפה לעבוד בחלל עם אנשים. אני משתגעת בחלל ריק, זה יותר מדי בשבילי. אני תמיד חייבת שיהיו לידי אנשים גם אם הם עובדים איתי וגם אם לא.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

ואו… השנה רק התחילה. קראו כל מני דברים, טובים וגם פחות, אבל לדעתי הדבר הכי טוב (אבל גם מפחיד) עוד לא קרה - וזה כמובן סיום התואר. אולי סוף סוף יהיה לי זמן לנוח.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

בגדול - חוויות מהחיים. כל פעם שקורה לי משהו אבסורדי או מביך. בקטן - כל פעם שקורה לי משהו שמצחיק אותי, הומור זה משהו שחשוב לי מאוד להעביר ברוב העבודות שלי.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

קודם כל לוקחת הפסקה. תמיד טוב לאוורר קצת את הראש ולנוח. אם המצב חמור, תמיד עוזר להסתכל על דברים שמעוררים השראה - ספרים, מוזיקה, אתרים וכו'. חוץ מזה, הכי קלישאתי בעולם (אבל גם נכון, אין מה לעשות) מקלחת. תמיד יש רעיונות טובים במקלחת.

״נשים מבוגרות מתרגלות יוגה לראשונה בחייהן״. מתוך פוסטר מאויר שהוא גם קומיקס שנעשה בקורס איור לטקסט בסמסטר ב' של שנה ג', בהנחיית דנה שמיר.

מה את עושה בשביל הכיף?

ישנה! וצופה בסרטים מטופשים עם בן הזוג שלי.

יש לך הרגל מגונה?

כשאני במצב לחץ וממש ממש צריכה להתרכז אני מדברת לעצמי ועושה רעשים אקראיים. כשזה ממש חמור אני גם שרה סתם שירים שעוברים לי בראש בלי שתהיה מוזיקה ברקע. אני לא יודעת למה אבל זה ממש מרגיע ומרכז אותי. (אבל אני נשבעת שבציבור זה לא מורגש)

מה משך אותך לתחום?

בגדול מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד ציירתי. כשהייתי בערך בת 11 הייתה לי מורה לציור שהראתה לי את הספר "על עלה ועל אלונה", עם האיורים המדהימים של דוד פולונסקי, וזה פוצץ לי את המוח לגמרי. מאז הנושא של איור תמיד ישב בראש שלי, אבל עם השנים הלכתי למקומות אחרים ולא המשכתי לצייר. רק אחרי הצבא פתאום נפלה עליי ההבנה שזה מה שאני רוצה לעשות וללמוד וככה חזרתי לצייר והתגלגלתי לתואר. על הדרך התאהבתי גם בטיפוגרפיה ועיצוב.

תני לנו ציטוט שיעורר בנו השראה

אין דבר כזה החלטות לא נכונות, מכל החלטה לומדים משהו להבא. (אין לי מושג של מי הציטוט, או אם זה בכלל נחשב לציטוט), אבל זה נאמר לי פעם אחת בתקופה מאוד מבלבלת ומאז זה משפט שתמיד מנחם אותי.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

אני חושבת שהייתי רוצה לעסוק בקולנוע. אולי להיות תסריטאית, לכתוב ולהסריט את הסיפורים שלי.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

עובדת במקום שבו אני מצליחה לשלב את האהבה שלי לאיור ולעיצוב וממציאה לעצמי פרויקטים מגניבים לנשמה. אולי בחו"ל? מי יודע.

בפינת ההמלצות אנחנו מבקשים המלצות שונות מהטאלנטים שלנו.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

הכל חוץ מאריאל. גוטמן יד בראש אופציונלי בשביל הצחוקים.

המלצה מוזיקלית:

הסאונדטרק של Velvet Goldmine, סרט הזוי ויפהפייה שיצא בשנת 1998 שאמור להתבסס על דיוויד בואי שסירב בתוקף שיעשו עליו סרט. בגלל הסירוב ההפקה לא יכלה להשתמש בשיריו, אז היא הקימה להקות "מזויפות" (שכללו את תום יורק, בין היתר) שכתבו והלחינו שירים בסגנון בואי במיוחד לסרט. חוץ מזה, הסאונדטרק גם כולל רוק וגלאם של שנות ה 70׳, כמו לו ריד, איגי פופ, רוקסי מיוזיק ועוד דברים טובים. (בתכלס זו גם המלצה לסרט)

מהי משמעות החיים?

לעשות כמה שיותר שטויות ושיגועים.

קיצור מקלדת אהוב

קונטרול שיפט וי (הדבקה באותו המקום) לנצח נצחים.

ולסיום, כתבי את המילה הבאה בכתב היד שלך: