הכירו את ריאן עפר, סטודנטית שנה ג׳ במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. תחומי העניין של ריאן הם בעיקר עיצוב גרפי, טיפוגרפיה ואיור ״אבל תמיד עם פתיחות לנסות דברים חדשים״, היא משתפת. ריאן אוהבת בעיצוב את האפשרות להתבטא וליצור חיבורים מפתיעים, דרך צבעים, טקסטורות, צורות ורעיונות – בלי צורך במילים. כשהיא לא מול המסך או הדף, ריאן משתדלת לתפוס קצת שמש, לפקוד גינות כלבים ולחלום על הרגע שבו יהיה לה אחד משלה.

היי ריאן, מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

היי! אני מתכוננת לקראת נסיעה מרגשת (וקצת מלחיצה) לברלין, במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים. שם אלמד באוניברסיטת UDK לאמנות ועיצוב.

מרגש! איפה את עובדת עכשיו?

בשלוש השנים האחרונות הספקתי לעבור בין כמה עבודות סטודנטיאליות – מתיקוף כרטיסים בגן החיות התנ״כי ועד לעבודה הנוכחית שלי כטלפנית בקבוצת מסעדות ירושלמית. מומלץ להזמין מקום מראש.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

אני אוהבת לעבוד לבד, אבל חלק מהותי מהפרויקטים המוצלחים והאהובים עליי ביותר נוצרו דווקא מתוך עבודה משותפת עם אנשים.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

לאחרונה עבדתי על פרויקט מרגש במיוחד במסגרת הלימודים, יחד עם עוד שני סטודנטים מוכשרים. עבדנו על סדרה של מטפחות עבור נוטלי ונוטלות תרופות פסיכיאטריות. הפרויקט מבקש לייצר תחושת שייכות, הזדהות והעצמה, דרך לבישת מטפחות בעלות שפה עיצובית משותפת. כל מטפחת היא אישית, ומכילה דפוס ייחודי שנבנה לפי סל התרופות של המשתמש או המשתמשת: סוגי התרופות, מינונים, שעות הנטילה, בשילוב העדפות אישיות. מבחינה רעיונית, תהליך העיצוב נעשה בעזרת אלגוריתמים פרמטריים, שמאפשרים ליצור וריאציות בצורה מהירה וייחודית, בהתאם לסל התרופות של כל אדם.

כך נוצרות לאורך זמן מטפחות שונות, שמייצגות ספקטרום רחב של משתמשים. זהו פרויקט ספקולטיבי, שמציע רעיון חדש ליצירת קהילה תומכת, המחוברת בתקשורת סמויה דרך לבוש והופעה חיצונית. הפרויקט מעודד פתיחות ושיח סביב בריאות הנפש, דרך חיבור חזותי בין אנשים שמתמודדים עם חוויות דומות. מתוך היכרות עם הסטראוטיפים והבושה סביב הנושא, המטפחות מציעות כלי לעבודה עצמית ולהתמודדות עם מה שלרוב נהוג להסתיר, כמשהו שאפשר לחשוף באופן טבעי במרחב הציבורי. הפרויקט נבחר להציג במסגרת שבוע העיצוב במילאנו, בתערוכה UNFOLD, שמציגה עבודות עיצוב בנושא אימפקט חברתי. בתערוכה ישתתפו סטודנטים נוספים מבצלאל ומאוניברסיטאות אחרות מהעולם. זו זכות והזדמנות גדולה שאני ממש מצפה לה.
אפשר למצוא כתבות שפורסמו על הפרויקט שלנו בישראל היום ובמגזין פרוטופליו.

מרתק! מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

אני לא יודעת להצביע על משהו אחד ספציפי, אבל לאחרונה קרו כמה דברים משמחים שהחזירו לי את האופטימיות אחרי תקופה לא פשוטה.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

המצב התודעתי הזה של להיות בתוך ה־zone של היצירה. יש לי איזשהו דחף פנימי שגורם לי להישאב לתוך זה. לעבוד לתוך הלילה כשאני מזיזה במשך שעות אות אחת ימינה ואז קצת שמאלה.

ומה את עושה כשאין לך מוזה?

נכנסת למיטה ורואה סרטונים של כלבים וגורים להעלאת המורל.

מה את עושה בשביל הכיף?

אני אוהבת להתלבש ולמדוד בגדים, לראות סרטים שמצולמים יפה בלי יותר מדי עלילה שצריך לעקוב אחריה, להתפנק אצל ההורים בקיבוץ, לשיר ולנגן ביוקולילי.

יש לך הרגל מגונה?

פיצה ריבועים של מעדנות (עדיף עם זיתים).

יצא לך לטייל בחו״ל?

כן. יפן מרגשת, מגוונת ומעוררת השראה בהרבה מובנים.

מה משך אותך לתחום?

מאז שאני קטנה, אני זוכרת שהיה לי טעם מאוד ספציפי לדברים. למשל, שמלת טוויטי עם כתפיות שמתחברת לחישוק פלסטיק שקוף־חלבי שלא הסכמתי להפסיק ללבוש... תמיד אהבתי "להתאים" דברים – פרטי לבוש, חפצים לחדר. היום אני מבינה שזה בעצם עיצוב.

את החוברת ״אבולוציה״ יצרתי בשנה שעברה במסגרת קורס עיצוב גרפי־טיפוגרפי, בהנחיית פרופ׳ ענת קציר. במהלך הקורס התבקשנו לעצב גרסה מודפסת לערך ויקיפדי לבחירתנו ולבסוף גם אתר שילווה את ההשקה של המהדורה. בעזרת עריכה מחודשת של הטקסט וחילוץ נושאים המעניינים אותנו מתוכו, התבקשנו לייצר סטוריטלינג חדש על הערך מנקודת מבטנו. אני בחרתי לעצב את החוברת עבור הערך ״אבולוציה״, דרך תמה של מיפוי דימויים על הרצף חי, צומח, דומם. האבולוציה מייצגת תהליך התפתחותי ממושך ומסועף, לאו דווקא ליניארי. בחוברת ניסיתי להראות איך מתוך התבוננות ובידוד של דימויים, אפשר להבחין בזליגה ובהתפתחות של רעיונות, גם בין אובייקטים שלא שייכים לאותה קטגוריה. למשל, דמיון ויזואלי או תפקודי בין יצור חי לחפץ דומם.

תני לנו ציטוט שיעורר בנו השראה

"רוצה לזרום כמו מים בערוץ, כי מים לא שמים קצוץ."

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי והתקבלתי לבצלאל ולשנקר. בחרתי בבצלאל כי חיי הסטודנטים בירושלים משכו וסיקרנו אותי, ורציתי מאוד את החוויה הזו כאן. וגם, מזג האוויר מאפשר ללבוש את קולקציית החורף, שזה לגמרי יתרון מבחינתי.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

ספרית כלבים.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

מעצבת בתחילת דרכי, עובדת על פרויקטים מעניינים בתחומי התרבות והמיתוג.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת

הבשורה על פי יהודה מאת עמוס עוז. העלילה מתרחשת בירושלים של שנות ה־50, ממש קרוב לאיפה שאני גרה היום, וזה היה ממש כיף לדמיין את זה תוך כדי קריאה.

רוצה להמליץ לנו על ספר עיצוב?

אני רוצה להמליץ על Exactitudes – ספר צילום עב כרס שהייתי ממש שוקעת לתוכו. הספר מציג פרויקט תיעודי מתמשך של קבוצות חברתיות שונות, ומדגים איך אנשים מבטאים זהות קולקטיבית דרך לבוש. באמצעות פורמט חזותי אחיד – רשת של 12 צילומים זהים מבחינת תנוחה ורקע – הספר ממחיש איך קודים אסתטיים הופכים לכלי להגדרה עצמית בתוך קבוצות חברתיות, ונע בין אינדיבידואליות לקונפורמיות.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

מרים. קלאסי, אלגנטי, וינטג׳י, אמין.

יש לך המלצה מוזיקלית בשבילנו?

בן הזוג שלי ארגנטינאי, והוא הכיר לי את Spinetta – התאהבתי מיד. תפס אותי במיוחד האלבום Artaud, שגם מאופיין בעטיפה ייחודית ולא סימטרית.

מהי משמעות החיים?

מנסה להבין...

איך עולם העיצוב ייראה בעוד עשור?

אני מרגישה שמאוד קשה לחדש היום בתחום העיצוב. האינטרנט מוצף ממש, מהפכת ה־AI משתוללת, ומרגיש שהכול כבר נעשה במידה כזו או אחרת. אני מקווה שעדיין נוכל למצוא את הדרך לייצר עיצוב מעניין ומקורי, וללמוד להשתמש ב־AI ככלי שאפשר לשלוט בו ולא שולט בנו.

מה שם החיבה שלך?

רינק׳ה – על שם הצלמת ההולנדית, רינקה דייקסטרה.

קיצור מקלדת אהוב?

Command+Shift+3 (צילום מסך במק).

כתבי בבקשה את המילה הבאה בכתב היד שלך: