הכירו את דנה דריאל, מעצבת בת 26, בוגרת טריה משנקר. היא גדלה ברעננה ובשדה־ורבורג, והיום גרה בתל־אביב. דנה עוסקת בעיקר בטיפוגרפיה, מיתוג וחווית משתמש. אביה המהנדס עורר אצלה את הסקרנות למחשבים וטכנולוגיה, והיא מספרת שכבר בגיל 6 ידעה מה זה לוח אם. עם השנים התפתחה הסקרנות הזו ל־UI, לעיצוב ולאסתטיקה. החברים שלה היו מסתכלים עליה בעין עקומה, אבל אחרי שהתקבלה לשנקר היא הבינה שהיא לא ה״עקומה״ היחידה.

היי. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

בנפילת מתח מפרויקט הגמר. לא עבר הרבה זמן ואני בתהליכים של ראיונות עבודה.

איפה את עובדת עכשיו?

עושה קצת פרילנס.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

תלוי בפרויקט ובבריף. זה הכי קל לעבוד לבד, לקבל את כל ההחלטות בלי להיות תלוי באף אחד. אבל אני חושבת שהיום חשוב לדעת לעבוד בצוות, לדעת להקשיב וללמוד ולקבל את דעת האחר, וזה משהו שלא מלמדים כ"כ בשנקר וחבל.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

עשיתי מיתוג ל־Dandy Yoga, סטודיו ליוגה שפתחה חברה שלי. יצא מוש.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

לפני שנה הייתי בהתמחות בניו־יורק כארבעה חודשים בסטודיו OTTO BRAND LAB. זה היה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיים שלי. לפני זה במשך שנה ג' שלחתי מיילים להמון סטודיואים בעולם, התראיינתי המון בסקייפ עם אוסטרליה, לונדון, אמסטרדם וארה"ב. בסוף בחרתי לנסוע לניו־יורק. הייתי עושה שם הכל, מאפליקציות, לוגואים, איורים וכל יום שישי היה בייגל עם Cream-Cheese. למדתי המון וזה בנה אותי מחדש כמעצבת.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

מוזיאונים, ספריות וחו"ל.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

נטפליקס. במיוחד Stranger Things ו־Reign.

מה את עושה בשביל הכיף?

לטייל עם הכלבה שלי במושב, לבקר בתערוכות, לטייל ולקנות נעליים. אני משתדלת לטוס לחול פעם בשנה לפחות, יש משהו בחשיפה לחרבויות ונורמות אחרות שתמיד נותנות לי השראה. אני חובבת אקסטרים, עושה סקי לפחות פעם בשנה ויש לי רישיון צלילה של 2 כוכבים. אחת החוויות, יש משהו בלצלול שנותן איזה שקט נפשי, אתה מרחף מעל עולם חיצון אחר והדימיון משתולל.

יש לך הרגל מגונה?

מכורה לקולה. תכלס יכולה להיגמל אבל פשוט לא רוצה.

את פרויקט ״מוזיאון כוורת״ עיצבתי בקורס ״תדמית טיפוגרפית״ בשנה ג', בהנחיית זהר קורן. הבריף היה ליצור תדמית טיפוגרפית למוזיאון לתרבות ישראלית ששמו ניתן לנו מראש. מבין האפשרויות, אני בחרתי ב״כוורת״. אחת התובנות שהגעתי אליהן היא שהדבר הזה שנקרא ״תרבות ישראלית״ הוא סוג של בועה, או כוורת, שהיא קיבוץ של דבורים. מכאן בחרתי להישען על הערכים כמו התקבצות, קיבוץ, קבוצה וכו׳. בחרתי להשתמש בגופן ״דרוגולין״ האהוב, וכך יצרתי התקבצויות שונות של אותיות בדוגמאות השונות של התדמית. ההשראה לצבעוניות הגיעה מתמונות שמצאתי במוזיאון תל־אביב, של בגדים מתוצרת "אתא" ובגדי קיבוצים. ההשראה לפוסטר הפתיחה הגיעה מעולם התיאטרון, ועיצבתי את האותיות כך שיציצו מהצדדים, כמו בתאטרון בובות ישן. בפוסטר המוקדש לאופנה ישראלית הפכתי את הסריף של הפונט לפאטרן יותר טקסטילי. הקטלוג לא נמצא במוזיאון כאובייקט מוגמר, אלא הוא מפוזר לכל אורך המוזיאון. כל מבקר מקבל בכניסה טבעת עם שער ומפה, ולאורך הסיור שלו בחללים הוא מלקט, כמו דבורה, את הקטלוג שלו, וממלא אותו לאורך השהות במוזיאון.

יצא לך לטייל בחו״ל?

בחרתי שלא לעשות טיול גדול אחרי הצבא, במקום זה נרשמתי ישר ל־6B ועשיתי טיולים קטנים של חודש פה חודש שם. הכי ממליצה על גואטמלה, קובה וסין, זה יעיף לכם תמוח.

מה משך אותך לתחום?

יצירתיות וטכנולוגיה זה משהו שתמיד ליווה אותי. אפשר לומר שזה שתמיד היו לנו פאזלים בבית תרם לסקרנות שלי בנושא. עם השנים הגיעה גם האהבה לעיצוב ואסטטיקה. הזיקה לעיצוב ולחזותיות של אובייקטים תמיד משכו אותי. אני אגרנית בגמילה, ועד היום יש לי אוסף של טיקטים, פחיות, בולים, בקבוקים, ספרים ופרינטים שהייתי אוספת בערך מגיל 8 ועד עכשיו, ועם הזמן הבנתי למה זה משך אותי בכלל. לאורך כל הילדות הייתי בקייטנות אומנות, מגמת אומנות וחוגים שכאלה. גם בתנועת נוער ובתיכון הייתי הצלמת, העורכת, מכינת שלטים, מכינת חולצות.

לאחר השירות הצבאי רציתי ללמוד משהו, ושמעתי על Computers Arts בבריטניה, בחרתי לנסות קודם להתקבל למוסד בארץ, ואם לא אתקבל - אז אגש לחו"ל. ניסיתי להתקבל לחולון ולא עברתי אפילו את השלב הראשון, אבל התקבלתי לבצלאל ושנקר ובחרתי שנקר. תמיד החברים הלא מעצבים שלי הסתכלו עליי בעין עקומה. ואחרי שהגעתי לשנקר הבאתי שאני לא העקומה היחידה.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

תמר מני, מיכל פאוזנר, ואבירן רווח. מכל אחד מהם למדתי המון. אפשר להגיד שבזכותם למדתי איך לפתח חשיבה חכמה מאחורי העיצוב שלי וקיבלתי עצמאות ובטחון כמעצבת.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

הארט דיירקטורים יעל וייזר ודניאל פוררו, ועמוד האינסטגרם הזה של Swiss Typefaces. על יעל שמעתי עוד מלפני הלימודים, היא בת דודה שלי חברה שלי ותמיד העבודות והפרויקטים שלה עשו לי חשק לעוד עיצוב. שני האחרים תמיד באים אליי בהפתעה בעיצובים שלהם, בקטע טוב.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

כנראה מתכנתת, ארכיאולוגית או משהו שקשור לאסטרונומיה.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

בחברת דיגיטל בניו־יורק.

בפינת ההמלצות אנחנו מבקשים המלצות שונות מהטאלנטים שלנו.
המלצה על ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת

כמה טוב להיות פרח קיר - סטיבן צ'בוסקי. את הסרט הכרתי ממזמן, אבל את הספר קראתי רק השנה, והוא גרם לי להתסכל אחרת על החברים הסובבים אותי. לא יכולתי לעזוב אותו.

המלצה על ספר עיצוב

אוף יש יותר מידי. אבל לאחרונה שמתי עין על זה. אני אקנה אותו מתישהו.

המלצה על אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

אתם בטח מכירים אותם מהאינסטגרם: AIGA - American Institute of Graphic Arts, שהוא ארגון מקצועי לעיצוב ניו־יורקי. אייגה מפעילים את Eye on Design, מעין בלוג שהוא גם מגזין שיוצא פעם בשבוע, ועוסק בנושאים שמעניינים מעצבים. למשל: הכרך הקודם (לצערי אין לינק) עסק בשכר, כמה כסף שווה העיצוב ולמה, ואני מאד מעניין וממליצה לקרוא.

מהו הפונט העברי האולטימטיבי שלך? ומהו הפונט הלועזי?

פדרה ופופינס.

המלצה על פלייליסט ביוטיוב או טראק ספציפי.

ממליצה לשמוע קצת צרפתית. זה מרענן.

ולסיום:
כתבי את המילה הבאה בכתב היד שלך: ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״: