הכירו את נועם דושי, מעצב ומאייר בוגר ויצו חיפה ואמן רחוב. במקור גדל במושב עין שריד, עד שעבר לחיפה. הוא אוהב לצייר ומשתדל לעשות בעיקר את זה. הוא זכה בפרס אאא לקידום ולעידוד יצירה בתחום הטיפוגרפיה והשפה העברית לשנת 2018 עבור פרויקט הגמר שלו ״הנינג׳ות של סבא דני״.

מה משך אותך לתחום?

גדלתי בבית שהתעסקו בו הרבה באמנות ומוזיקה, ומגיל קטן הייתי מצייר. הרבה ממה שאהבתי לצייר היה קשור למשחקי פנטזיה, גיבורי על, מפלצות ולוחמים. בערך בגיל 15 התחלתי להתעניין בגרפיטי. התחלתי לחשוב על כינוי, ועברתי כמה שמות שונים עד שהגעתי לשם SWAN, שנבחר בעיקר בגלל שאהבתי את האותיות ואת איך שהוא נשמע. בהתחלה הייתי מצייר בזמן השיעורים כל מיני ציורים בסוף המחברת. באיזשהו שלב התחלתי לצייר אותיות. זה גם מה שאהבתי במיוחד בתחום הזה והתחלתי לחקור לעומק, לתרגל סוגי אותיות שונים ולהבין את מבנה האות. הייתי נכנס לאתרים ופורומים בנושא, צופה בסרטונים וסרטים דוקומנטריים וכך התחלתי להכיר אמנים וסגנונות שונים.

אחרי שהתעסקתי בזה כמה שנים, התחלתי לתרגל אותיות בעברית מתוך רצון לחדש ולעשות דברים שעוד לא קיימים. קיבלתי השראה לשתי השפות בעיקר מגרפיטי בסגנון ניו־יורקי קלאסי, וגם מדברים אקספרימנטליים יותר כמו גרפיטי תלת־ממדי ויצירות פחות שמרניות. זה השפיע גם על הצורה שבה למדתי לעשות אותיות בעברית. בנוסף, חיפשתי השראה מכתב סת״ם.

בזמנו היתה קהילה קטנה יותר של אמני גרפיטי בארץ. גם אם לא הכרת מישהו אישית, הכרת את הכינויים של כל מי שהיה פעיל בארץ, והיו עוד יותר מעט כאלה שכתבו בעברית. הזכורים לי מביניהם היו עורק, איפה2, ו־סג. יצא לי להפגש עם חלק מהם ולצייר, אבל בעיקר הייתי מצייר עם חברים מהאזור שלי, SPANK, SUIC בצוות TFM Crew.

ואחרי זה, טיול של אחרי צבא?

טיילתי במזרח במשך תשעה חודשים בהודו, בורמה, לאוס ויאטנם קמבודיה, תאילנד ויפן. הייתי מצייר גם שם.

נייס. תן לנו איזה זיכרון טוב מהטיול.

חנויות לציוד אמנות בטוקיו. זו חוויה שכל מעצב צריך לחוות, גם בגלל האיכות וגם בגל השפע. יש ז׳אנר שלם של טושים ועטים לציירי קומיקס מנגה, חברות שלא ידעתי שקיימות. גיליתי שטושים עם ראשי מכחולים זה עולם ומלואו. הם גם מוכרים מכחולים באיכויות מטורפות.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

לפני ארבע שנים חזרתי לארץ מהטיול ועברתי לחיפה. התרשמתי לטובה מויצו, נרשמתי, התקבלתי, והתחלתי ללמוד בויצו. לא הייתי בידיעה שאני הולך ללמוד בודאות, ולא ממש הבנתי את התחום. לא בדקתי אופציות אחרות כי זה היה טוב בשבילי וזה היה בחיפה.

ואיך היו הלימודים שם?

הלימודים היו מאוד מעניינים ומקיפים. באתי מכיוון של ציור ונפתחתי להרבה כיוונים חדשים של עיצוב, קונספט, וטיפוגרפיה, ועכשיו לא בהקשר של גרפיטי. אני עדיין יכול לומר שמה שהכי מעניין אותי לעשות זה לצייר, לאייר, לעשות גרפיטי, ולעשות את זה כאמנות ולא כמלאכה.

מה גורם לך ליצור?

אני מאמין שלהיחשף לאמנות ועיצוב. בין אם זה באינטרנט ובין אם זה בסופרמרקט. פתאום לראות איזו קופסאת שימורים בערבית או רוסית עם לוק וינטג׳ שהיא ממש סטייל. בנוסף, חו״ל פותח לי את הראש, עיצובי תקליטים, וגרפיטי.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

יש כמה. מתוכם בחרתי שני אמני גרפיטי שהשפיעו עלי: Revok (ג׳ייסון וויליאמס) הווא חלק מקרו (צוות) בארה״ב. כיום הם אחד מהצוותים הגדולים בעולם. Revok בא מרקע של אותיות והוא שולט בכל מיני סוגים מורכבים או פשוטים של לטרינג. גם אם הוא יוצר ב״הוטספוט״ (מקומות שהם באזורים מאוד סואנים ולכן חשופים ומסוכנים) או ב״צ׳ילספוט״ (מקומות שאפשר לצייר בהם בנחת ולקחת את הזמן) הוא ממש משקיע, והתוצר מרשים. העבודות שלו מלוות אותי לאורך השנים. כשהוא נכנס לכלא, הוקם גל מחאה בעולם והרבה אמנים כתבו Free Revok. לאחר שהשתחרר הוא בחר ללכת על כיוון יותר אמנותי, מופשט, ונסיוני, ועבר להציג בגלריות במקום ברחוב. כשנתקלתי בעבודות החדשות שלו, לא הבנתי מה זה הקשקושים האלה, והעדפתי את העבודות המוקדמות שלו. רק בזמן הלימודים למדתי להעריך ולאהוב את העבודות המופשטות שלו.

האמן השני נקרא Ewok, והוא מניו־יורק. הסטייל שלו תמיד אקספרימנטלי. שאבתי השראה רבה מהדמויות שצייר, ולמדתי מהן הרבה על איור ועל דברים שאפשר לעשות, כמו למשל איך אפשר לשבש את האנטומיה של הדמות כך שייראה הגיוני ולא מעוות, אבל מעניין.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

יש כמה דברים: חברה שלי קנתה לי פטיפון מתוצרת ״לנקו״ השוויצרית, לכבוד סיום הלימודים. הוא ממש יפה, והחלק התחתון עשוי מעץ עם לוק וינטג׳י. אני מתעסק הרבה במוזיקה. כל פעם שאני עובר ליד חנויות תקליטים, אני מסתכל ואומר לעצמי שזה תחביב שאסור שיהיה לי, בגלל שהוא תופס מלא מקום וגם עולה הרבה כסף. בינתיים קיבלתי כמה תקליטים מחבר שמצא ערימה של תקליטים ליד הבית שלו, וגם מאחותי, ככה שהיה לי סיפתח טוב.

הדבר השני הכי טוב הוא שזכיתי בפרס אאא!

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

פרופ׳ טרי שרויאר למדתי ממנה הרבה: להתבונן על אמנות ולהבין איך להעריך ולאמוד את זה, ואיך להתייחס לפורמטים, איך שגודל העבודה או הכמות שלה או ההצבה בחלל משפיעה על התפיסה של הצופה.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

יש קטעים שאם אני לא מצליח לצייר משהו, אני חושב שאולי אין לי את זה. זה מערער. מוזיקה נותנת לי השראה. זה לא בהכרח מוזיקה שאני מחפש בה השראה, אלא משהו מאפשר לי להיות פסיבי ולוותר על השליטה של הרצון לחפש השראה.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

זה ממש תלוי. בגדול אני אוהב לעבוד לבד. אבל בדרך כלל, בהקשר של גרפיטי, אני מעדיף ביחד. לרוב הולכים לצייר גרפיטי בצוותים או זוגות. או שעובדים על קיר משותף או שכל אחד עושה את שלו בפינה אחרת.

אם לא היית מעצב אז מה היית?

אם לא הייתי מעצב או אמן חזותי - הייתי מוזיקאי. ניגנתי על גיטרה באס הרבה שנים.
אם הייתי מוזיקאי הייתי קצת כמו רייסקינדר - שהוא סוג של singer song sampler. הייתי עושה את כל ההפקה בעצמי עם סמפלרים ומחשב, ויוצר מה שבא לי לעשות באותו רגע.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

לא יודע. אולי מציג עבודות בגלריה בחו״ל.

תן לנו המלצה על ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

״האיש שחשב שאשתו היא כובע״, מאת אוליבר סאקס. זה ספר שקראתי ואז איירתי בשנה ד׳.

את הספר ״האיש שחשב שאשתו היא כובע״ (מאת אוליבר סאקס) איירתי בשנה ד׳, בקורס ״ספר״ בהנחיית גיל־לי אלון קוריאל. הספר הזה של סאקס, פסיכיאטר ונוירולוג, עוסק בין השאר במטופל שהגיע אליו עם בעיה שגרמה לו להתבלבל בין חפצים דוממים לפנים: הוא לא זיהה פרח עד שהריח אותו, וחשב שכפפה היא כיס למטבעות. החלטתי שאצייר חפצים מנקודת מבטו של המטופל. לדוגמא: הפנים של הפסיכיאטר מפורקות לחלקים כי הוא לא מצליח לחבר אותם לפרצוף שלם. מד חניה מצויר עם עם פרצוף, ופרצופים רק עם פה או בלי פנים. הדפסתי את הכפולות רק עם הטקסט, וציירתי ישירות עליהן עם טושים. את הקונטור ציירתי בטוש מסוג ״ראש מכחול״, בלי עפרון כפי שאני עושה בסקיצות. חלק מהסקיצות הגיעו לספר המוגמר ללא צורך בתיקונים. החלטתי לשים דימוי טיפוגרפי בכריכה, ולא איור. רציתי להשתמש ביכולות הלטרינג שלי (אותו יצרתי באייפד בכלי שדומה לטוש מכחול).

את הפרויקט הזה נציג במלואו ביום שלישי.
רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

אצל איתמר מקובר ראיתי ספר של קומיקס אילם שנקרא ״4Fragments ״ של Viktor Hachmang, ואני מחכה שיגיע אלי בדואר. ההוצאה נקראת Landfill Editions. זה ספר קטן שמודפס באופסט וכולל גם הדפסה בזהב. אני אוהב את הסגנון והשפה המאוד נקיים, יפניים, ומודרניים, ואת הבחירה החכמה של פלטת הצבעים והקומפוזיציות. זו דרך מאוד יפה לספר סיפור.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

האתר של aryz, אמן רחוב ספרדי שאני מאוד מעריך. פשוט עבודות מדהימות ומעוררות השראה.

מה הפלייליסט שלך?

סט של מוזיקה שאני אוהב מאת חבר יקר ודיג׳יי מוכשר, אבישי דקל. מוזיקת זוק (Zouk). סגנון שהתפתח באיים הקאריביים משילוב של מנגינות ישנות ושירים צרפתיים עם שימוש בסינטייסייזרים. אבישי היקר תמיד חוקר מוזיקה במחוזות שפחות מוכרים למאזין הממוצע ועושה נעים באוזן.

באיזה פונט את/ה רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

בהתחלה רציתי לומר ״הדסה קו״ של מיכל סהר. אבל אולי השאלה הנכונה היא מי אני רוצה שיכתוב בכתב ידו. לאמא שלי יש כתב־יד יפה. למדתי ממנה הרבה על קליגרפיה.

מה שם החיבה שלך?

דוּשי.

יש לך הרגל מגונה?

קשה לי לעבור ליד מכולת ולא לקנות ארטיק או גלידה. בדרך כלל ״מגנום״.

קיצור מקלדת אהוב

4+Shift+⌘
(צילום מסך סלקטיבי).

מהי משמעות החיים?

לא חושב שיש.

כתוב בבקשה את המילה הבאה בכתב היד שלך: ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״