עידן אסינלי נולד ב־1991 בניו־יורק, סיים בצלאל ב־2017, ועכשיו עובד בסטודיו הניו־יורקי המפורסם ״פנטגרם״. הוא עוסק באימג׳ מייקינג ובטיפוגרפיה, ומאוד מתעניין באמנות, במוזיאונים, קולנוע, אדריכלות, ועיצוב תעשייתי. כשהוא עובד על פרויקט מסוים, הוא אוהב לעשות עליו מחקר אינטנסיבי. הוא בודק מה נעשה לפני כן באותו התחום, ובתחומים הפוכים לגמרי, על מנת להבין אם הוא צריך להוסיף, ליצור מחווה, או ליצור משהו מנוגד.

בנוסף, הוא אוהב לעסוק בנושאי ״מֶטָא״ - נסיון להסתכל על נושא מסוים ״מבחוץ״ ו״מלמעלה״ כדי להגיע לתובנות חדשות.

מה משך אותך לתחום?

מאז ומתמיד אהבתי ליצור דברים, וגם להיות צופה ביצירות אמנות כמו קולנוע או ציור. זה היה טבעי בשבילי ללכת ללמוד תקשורת חזותית.

מה גורם לך ליצור?

אני עובד טוב בתוך מסגרת, אז אם זה הלימודים שסיפקו מספיק שיעורי בית, או בעבודה שבה עובדים עם לקוחות חדשים ומתחומים שונים.

מעצב שהשפיע עליך יותר מכל

כריסטופר נולן, אנני לייבוביץ׳, נייט ברקוס.

רגע, בוא/י נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

כן, טיילתי בארה״ב ובפריז עם חברה מהצבא.

לאן ניסית להתקבל ללימודים, ואיך בחרת ללכת דווקא לבצלאל?

נבחנתי לבצלאל ושנקר, ובחרתי בצלאל כי אהבתי מאוד את הפרויקטים שהוצגו בתערוכות סוף שנה.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

המעבר לניו־יורק. זאת אמנם עיר די מסריחה ורועשות, עם כמויות אדירות של אנשים. אבל זאת גם עיר של הזדמנויות, ומקום מפגש של אנשים מכל העולם.

מרצה שהשפיע עליך במיוחד

מיכל סהר, אלי שמיר, ג׳ודית אשר. הם לימדו אותי הרבה מעבר לעיצוב וזאת הזדמנות לומר להם תודה.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

אני חושב שאם עובדים מספיק, בסוף יוצא משהו. אפשר להתרגש מיצירת אמנות, לרצות לעשות משהו מרגש כמו שכבר מישהו עשה קודם, אבל זה לא קורה כתוצאת מכוח מסתורי כמו מוזה או משהו כזה. זה דורש עבודה קשה והתמדה.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

ללא ספק בצוות. עיצוב זה תוצר של למידה של הלקוח ושל כל האנשים איתם אתה עובד. בסוף מסנתזים את כל המידע הזה ליצירה אחת והיא תמיד תהיה יותר טובה, אם דיברת עם כמה שיותר אנשים בתהליך.

את הפרויקט ״קולנוע סוף הדרך״ עיצבתי בקורס ״קונטיינר תרבות״ בהנחיית מיכל סהר. יצרתי תדמית לפסטיבל סרטים הממוקם בדרייב־אין בצפון ת״א. בעיני זהו מקום בעל אווירה אנונימית ומפוקפקת. הלוגו והשפה הטיפוגרפית נוצרו בהשראת סימני צמיגים. התוכניה מבוססת על סרטים שמנסים להעביר ״אמת״ מסוימת - על יום הדין, סוף העולם, נושאים חדשותיים, וקונספירציות. בחרתי בפרסום גרילה שמזכיר כרטיסי ביקור של זנות שפזורים ברחובות תל אביב. במקום תמונה פורנוגרפית, מופיעים דימויים של אישים מוכרים שקשורים בתיאוריות קונספירציה. המיתוג כלל עיצוב של תוכניה, כרטיסי כניסה שדומים לכרטיסי חניונים עירוניים עם פס מגנטי, גלויות באווירה קונספירטיבית, וחוברת קטנה שחוברת את לוח ההקרנות הכתום.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

מצלם סרטים באיטליה.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת

״קרא לי בשמך״ מאת אנדרה אסימן.

יש לך המלצה לספר עיצוב?

M to M of M/M - זה ספר שמאגד עשרים שנות יצירה של הסטודיו הצרפתי m/m paris.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

הטאמבלר של ״דליקט וואקום״

מה הפלייליסט שלך?

זה פלייליסט טוב של חברי הטוב יובל הקר האנימטור המחונן:

באיזה פונט אתה רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

לא באמת משנה לי, אפשר באריאל.

מה מה מה?? יש לך עוד הרגלים מגונים?

הולך לישון מאוחר מדי.

מה קיצור המקלדת שלך

באינדיזיין: alt+shift+V+⌘

מהי משמעות החיים?

לכייף.