הכירו את שירן ברי (או ״שאל״ כפי שקוראת לה בן.ת זוגתה). היא ילידת שנת 88, בוגרת בצלאל לפני 4 שנים, וכיום עובדת כארט דיירקטורית ב״רה-לבנט״. היא התחילה באשדוד ולמרות שהיא חיה בת״א היום, היא אשדודית בכל רמ״ח אבריה. האהבה המקורית שלה היא למילה הכתובה, מה שהפך את המעבר לטיפוגרפיה ולמיתוג לטבעי מבחינתה. כשהיא לא ממתגת את העולם או עוזרת להפיץ שינוי בתפיסה המגדרית, היא אוהבת לצפות לבד בסרטים בקולנוע.

מה משך אותך לתחום?

בהתחלה? האסתטיקה. בהמשך? האתגר בלהעביר מסר לצד האסתטיקה.

מה גורם לך ליצור?

הרצון לשנות, תמיד לשנות. זה מצחיק כי אני מאוד אוהבת לייצר שגרה, אבל אולי זה יותר הרצון להתוות דרך.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

דווקא צלמת - סופי קאל. הרבה לפני שהתחלתי ללמוד גילו לי אותה, והיה משהו כל כך חטטני בה (אבל לא חטטנות כלפי חוץ אלא דווקא כלפי עצמה) שלא יכולתי שלא לשקוע בעבודות שלה. הייתי מתמסרת אליהן לחלוטין, מאפשר לעצמי לעבור את החוויה שלה באופן שבו נדמה לי שהיא הייתה רוצה. אפילו במקומות בהם לא היה ברור לי מה היא רוצה להגיד, לא הצלחתי להניח לה.

רגע, בואי נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

טיול מאשדוד לרמת גן, גג.

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

תקש״ח וצילום. תקש״ח ניסיתי בבצלאל, שנקר וחולון (והתקבלתי רק לבצלאל) וצילום בבצלאל (וגם התקבלתי).

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

קניתי כרטיסי טיסה לקוסטה ריקה. ביוש.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

רותי קנטור. כשהשתתפתי בסטודיו ״המדינה זו אני״ בהנחייתה, זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שיש לגיטימציה אמיתית ומגובה לעשייה חברתית לצד עשייה עיצובית. משתדלת ללכת בדרך הזו מאז.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

אין דבר כזה מוזה, נו. חשבתי שהפסקנו להשתמש במילה הזאת. אבל הגו-טו המיידי שלי זה הקולנוע.

יש לך תחביבים?

סרטונים של כלבים, סרטים בקולנוע, סרטים בסלון ולעיתים בחדר השינה. לדבר על זה שאני טבעונית מול אנשים שחושבים שכל מה שאני עושה זה לדבר על זה שאני טבעונית. אוהבת דראג בכל נשמתי, אם אפשר שיהיה פוליטי, מה טוב. כמו כן מתחביביי לספר לאנשים שאני הולכת לרקוד היפ־הופ כשבפועל אני מעקמת לעצמי את הקרסוליים מספר פעמים בשבוע לצד נשים שרוקדות היפ־הופ. אבל זה עדיין כייף.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

צוות, אבל אני אוהבת להוביל 🙂

מה הגישה העיצובית שלך?

אני כל כולי אוקסימורון. אין לי גישה, כגישה. אני אוהבת רזון מינימליסטי לצד קיטש מחניק.. הרי כמו בכל עיצוב טוב, חייבת ניגודיות בחיים.

מיתוג למסעדת ״יריחו״ ביפו שמייצג את צומת התרבויות של המקום. הלוגו נוצר בלטרינג המבוסס על גופן שעיצבה פרנצ׳סקה ברוך. הסמל נוצר בהשראת שלושת הדקלים בחצר בכניסה למסעדה, ובהשראת האדריכלות של מתחם המסעדה. פיתחנו שפה מותגית שנותנת תחושה של אוצר ישן וחבוי שנמצא בחפירה, של זהב וחול ביחד. כחלק מהמיתוג עוצבה שפה של דימויים, פאטרנים, ואייקונים.

אם לא היית מעצבת מה היית?

זו שאלה שקשה לי מדיי, אולי כי אם הייתה לי את התשובה אליה אז כבר לא הייתי מעצבת 😉 אני יכולה לספר על הדברים שחלפו בראשי - צלמת, משוררת, מחנכת, או משהו בעולם הקולנוע.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

עם ממון. מצליחה להוביל שינוי תפיסתי מגדרי (אם אפשר בעזרת עיצוב אז מה טוב) ובעיקר אדיבה יותר כלפי עצמי.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

קווירחנה - אוטופיה עכשיו! גם מרתק וגם מעוצב לעילא ע״י אבי בוחבוט.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

אפשר להיות בנאלית קצת ולהגיד שבדיוק מחכה לי בדואר made in north korea המושלם.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

מאשדיזיין - זה לא אתר השראה כמו פשוט סטודיו שאני מאוד אוהבת, בעיקר את עבודות העיצוב פנים שלהם - הם מצליחים לייצר חוויה גרפית, קיטשית ומדויקת.

מה הפלייליסט שלך?

דיסקליימר - עשיתי אותו על היוזר המוזיקלי של סטודיו רהלבנט בו אני עובדת 🙂

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

לטרינג כפרה. יעשה שביט יעקב.

מה שם החיבה שלך?

ברי. או שאל (כך אישתי קוראת לי)

יש לך הרגל מגונה?

עישון. בכי. בלגאן.

קיצור מקלדת אהוב

alt+c+⌘

מהי משמעות החיים?

התקדמות

עוד משהו שרצית להוסיף

המלצות לניו אורלינס, מישהי?

כתבי את המילה הבאה בכתב היד שלך: ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״

שתפי איתנו דף מספר הסקיצות שלך

לפני שנתיים עיצבתי את ההזמנות לחתונה שלי, ועמלתי לבדי בבעלי המלאכה בשישי בבוקר על להדפיס את זרד הזהב הזה על כל ההזמנות. מפה לשם נשאר לי קצת זמן ומלא צבע אז פשוט הבאתי את כל מחברות המונקן שנשארו לי והדפסתי עליהן. אז זו האחרונה שנשארה 🙂 ונשפך עליה קפה.