הכירו את עדי בלום, מעצבת ילידת 87, העוסקת בעיצוב לפרינט, מיתוג, ואימג׳מייקינג, ומשלבת בהם את היכולות האיוריות שלה. היא גרה בבת־ים ביחד עם בעלה, אסי, ושני החתולים האהובים שלהם, פיליפ וברברה (או בקיצור ברבי). היא סיימה את לימודיה בבצלאל בשנת 2015, ועבדה מאז עד לפני חצי שנה בסטודיו OMG של עומר געש. לפני חצי שנה התחילה בקריירה עצמאית. כשהיא לא עובדת, היא אוהבת לקום בחמש בבוקר ולטייל על הטיילת המקסימה ובחוף של בת־ים, כשרק הזקנים מתעמלים שם. כשהיא צריכה קצת לנקות את הראש, היא אוהבת לבשל, או לצפות שעות בסרטוני חתולים באינסטגרם.

עדי, מה משך אותך לתחום העיצוב?

בתור ילדה קטנה תמיד אהבתי לקשקש, לגזור ולהדביק.
 כשגדלתי הבנתי שזה המקום שהרגיש לי הכי טבעי לפנות אליו. רציתי ללמוד תקש״ח כי נורא נמשכתי למקום של איור ואימג׳ים באופן כללי, ועם הלימודים הבנתי שיש שם עולם שלם. כשהגענו לשנה ג׳, הייתי צריכה לבחור התמחות, ומאוד התלבטתי בין עיצוב גרפי, מיתוג, או איור. היתה לי שיחה עם ענת קציר שגרמה לי להבין שאני לא מאיירת, אבל אני כן משתמשת בטכניקות איוריות בתוך הפריזמה של העיצוב והמיתוג באופן כללי.

מה גורם לך ליצור?

סרט או טקסט (בעיקר פסיכדליים) שמצליחים להזיז משהו בראש, אנשים או מקומות חדשים, טכניקה מעניינת שראיתי ובא לי לנסות, ועוד הרבה דברים. בעצם כל דבר שאנחנו רואים, שומעים, טועמים ומרגישים יכול להתניע יצירה חדשה. אני מאוד אוהבת את הסרטים של הבמאי אלחנדרו חודורובסקי בכללי ובאופן ספציפי, את ״ההר הקדוש״. אני אוהבת טקסטים שיותר מבקרים את החברה המודרנית כמו  ״חברת הראווה״ של גי דבור.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

אני לא חושבת שיש מעצב אחד. כל תקופה יש מישהו אחר שמעניין אותי ומשפיע עליי בצורה כזאת או אחרת.

רגע, בוא נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

תאילנד. סין. שוב פעם תאילנד.

את האמת, לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל לבצלאל, שנקר וחולון. בסופו של דבר ההחלטה לאן ללכת הייתה הכי קלה בעולם.

ספרי לנו קצת על פיליפ החתול.

כשהיתי בלימודים בירושלים רצינו לאמץ כלב. כשנסענו לכפר רות, הבנו שכל הכלבים שם היו גדולים ומלא מרץ. כלבה אחת מצאה חן בעינינו, ונתנו לנו ללכת איתה. אסי הוא בחור גדול והיא משכה אותו ממש חזק, והבנתי שזה לא יתאים לי. שנינו באים מבתים עם כלבים. אז ישבנו שם והתלבטנו, ובדיוק מולנו ראינו כלובים עם חתולים בני חודש חודשיים שרק הגיעו. אסי הוציא את פיליפ מהכלוב ומאוד התלהב ממנו. עד אז לא ממש התלהבתי מחתולים, אבל נכנעתי לקסם שלו. אימצנו את פיליפ, ומאז אני יודעת שאם לא היינו מאמצים אותו, החיים שלנו היו אפורים. הוא מתנהג כמו כלב והולך אחרי, ישן איתנו במיטה. זה חתול שנורא אוהב חום ואהבה.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

ההבנה שעשיתי את הדבר הכי נכון בשבילי כשהחלטתי לצאת לדרך עצמאית. השינוי הזה היה קצת מפחיד וגרם לי לחשוש, אבל הפך לאחת מההחלטות הטובות שעשיתי. זה מאוד משחרר, אני לא תלויה בבוס או בשעות עבודה ספציפיות, יכולה לקחת את המחשב איתי ולעבוד בכל מקום שאני רוצה. אם יש משהו שהבנתי אחרי שסיימתי את הלימודים הוא שעם כל מה שלמדתי - לא למדתי כלום. למדתי הרבה לקחים מהעבודה אצל עומר געש: איך לעבוד בצורה חכמה יותר, איך להציג פרויקט ולעשות פרזנטציה, איך לדבר עם לקוח. זה משהו שלא הייתי מסוגלת לעשות אותו אם הייתי מתחילה כעצמאית. קיבלתי מערך כלים מצוין שלא הייתי מקבלת אחרת.

הפרויקט ״ייגרמייסטר האלווין״ הוא פרויקט מיתוג אירוע כיפי שעבדתי עליו עם חברת הפקות ״גורילה״, בחודשים הראשונים שלי בתור עצמאית. שילבתי בו את עולם האימג׳ מייקינג עם העולמות המוזרים והפסיכדליים שאני אוהבת. המסיבה נפתחה באותו מועד של חג ״ליל כל הקדושים״, ולכן בחרתי לאייר את האייל של ייגרמייסטר ולצידו דימויים שונים הקשורים לחג הזה. פיתחתי שפה גרפית המשלבת השראות של דמויות מפחידות, עומס של קוים וצבעים זוהרים, והדפסי עץ, שהדגישו את המסר שפונה לקהל היעד שאוהב בארים וחיי לילה. יש משהו מהנה ומשחרר בעיצוב פוסטר למסיבה - הבריפים פתוחים, והפוסטר תלוי שבוע שבועיים, ואז מתחלף למשהו אחר. עיצבתי פוסטרים, קירות גב ענקיים עם המרכיבים מהפוסטר, תפריטי אלכוהול ואוכל, מפות הגעה, ופוסטר לווטסאפ. בנוסף עיצבתי קיר גב לשני מתחמים במסיבה: ״בית הקברות״ ו״האזור הקפוא״.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

אני חושבת שכל המרצים שלמדתי אצלם השפיעו עליי, כל אחד או אחת ברמה אחרת. אני יכולה להגיד שהמרצה שהכי התחברתי אליה הייתה פרופ׳ ענת קציר, שהגישה שלה כמרצה ראויה להערכה עצומה בעיניי.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

מנסה ללכת (בראש) הכי רחוק שאפשר ואם זה לא עובד, אין כמו הליכה לבד בלילה בחוף.

אתה מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

בתחום שלנו אין באמת דבר כזה ״לבד״, כי ברוב המקרים יש לקוח על הצד השני של הקו. אני חושבת שמצד אחד יש לפעמים משהו משחרר בלעבוד לבד, אבל הרבה פעמים כשעובדים בצוות ויש כמה זוגות עיניים בתמונה, יוצאים תוצרים הרבה יותר מעניינים.

אם לא היית מעצבת מה היית?

אנתרופולוגית. נראה לי תחום מרתק.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

רוצה לעשות מה שאני אוהבת ולהיות מוקפת באנשים טובים.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

״על הנוחות״ של ארנה קזין.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

בשנים האחרונות יוצא לי לקנות יותר ספרים או מגזינים שאני אוהבת את העיצוב, הטיפוגרפיה, העימוד והכריכה שלהם, ופחות ספרי ״עיצוב״ בהגדרה.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

אני לא חושבת שקיים דבר כזה, אבל אני אוהבת את niice.

מה הפלייליסט שלך?

רוב הפלייליסטים שלי מאוד מביכים ואין סיכוי שתוציאו את זה ממני.

נו בחיאת תני משהו, זה הפורמט.

חס וחלילה זה הרגל מגונה שאני לא חושפת.

נווווו

אוף זה הכי מביך ואני לא מאמינה שאני מספרת את זה. אבל כשאני תקועה על איזה פרויקט שלא זז או סתם היה לי יום מבאס, אני אוהבת לשמוע את ״סיגליות״ של דיוויד ברוזה (אני מתה עליו) ?

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

שאלה קצת מטרידה. מאחר ובמילא לא אהיה בחיים, אני רוצה לקוות שיהיו לי דברים מעניינים יותר להתעסק בהם.

מה שם החיבה שלך?

״דוש״. אבל רק אחותי קוראת לי ככה.

יש לך הרגל מגונה?

לראות סרטונים מצחיקים של חתולים באינסטגרם. זה נהדר.

קיצור מקלדת אהוב

shift+v+⌘

מהי משמעות החיים?

לעשות טוב לעצמך ולסביבה שלך.

עוד משהו שרצית להוסיף

היה כיף, תודה!

ספרי לחברייך...