השאלון עם מאיה למברג

הכירו את מאיה למברג, בת 25, סטודנטית שנה ג׳ לתקשורת חזותית במכללת ויצו בחיפה. תחומי העניין שלה בפרט בעולם העיצוב מתקשרים לתחום האיור בעיקר, משהו שהיא זוכרת שהיא עושה מאז שידעה להחזיק עיפרון ביד. בכלל לצייר ולאייר הם דברים שמאפיינים את מה ומי שהיא לאורך חייה. מאיה מספרת שנולדה וגדלה כל חייה בנשר (ליד חיפה) וגרה שם גם עכשיו. טיפ ממנה: לחיות אצל ההורים זה חיסכון נהדר ביחס להוצאות של הלימודים! מה שמאיה אוהבת בעיצוב זה שהיא יכולה לעשות כל דבר שתרצה, להיות מי שתרצה ולא להפסיק לגדול, להתפתח וללמוד כל יום מחדש. כשהיא לא עובדת תמצאו אותה ישנה (כי מי לא אוהב לישון בתור סטודנט עייף?) התחביב והבילוי המועדף עליה הוא ללכת לקולנוע, אין דבר שתהנה ממנו יותר ובעיקר לשלם מחיר מופקע על פופקורן וקולה, בלי זה החוויה לא שלמה!

היי מאיה. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

אהלן אהלן אהלן! אתם תופסים אותי השבוע בהתלמדות של עבודה חדשה שבכלל לא קשורה לעיצוב לצערי! עמוס, מעייף אבל לגמרי מלמד!

איפה את עובדת עכשיו?

התחלתי לעבוד בתאגיד של אינטל, חברה אמריקאית עם מלא סניפים ברחבי העולם!

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

מבחינת עבודת צוות ככל הנראה אעדיף לעבוד לבד כדי לשלוט בקצב ובזמני העבודה בעצמי וכמובן בסגנון העבודה. כמובן חשוב לי להיפתח לכיוונים חדשים, אבל בכל זאת עבודה עצמאית היא המועדפת עליי.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

הדבר הכי טוב שקרה לי השנה הוא שסגרתי חוזה לדירה עם בן הזוג שלי ב־8 השנים האחרונות. אין מאושרת ממני מלהתקדם בחיים ,לעבור לזווית בוגרת יותר, אחראית יותר, ועצמאית יותר.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

כשיוצא לי לדבר עם אנשים שלא מכירים את עולם העיצוב והאמנות, על הלימודים, על כל מיני איורים ופרויקטים שיצא לי להפיק במהלך הלימודים, העיניים שלי נוצצות, הלב שלי דופק ואני רק עושה לעצמי עוד חשק לשבת בדיוק באותו הרגע וליצור. בנוסף לזה, אין כמו פרויקט שיוצא לי כמו שאני רוצה ואני נהנית ליצור אותו ופשוט לשבת עד שהוא לא גמור, לא משנה איזו שעה ביום וכמה זמן ייקח לי. זה איזשהו guilty pleasure שלי בנוגע ליצירה עם עצמי.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

וואו, מה אני עושה כשאין לי מוזה זו שאלה יפה.
אני עדיין שואלת אותה לפעמים והרבה לאחרונה. בכלל, זה קונפליקט רציני מהסיבה שבכדי לקבל השראה אני נכנסת ל־Pinterest ו־Behance, אבל בסוף מה שהכי עובד זה לשחרר רגע, לראות טלוויזיה או לצאת החוצה ולחשוב על דברים שעושים אותי שמחה, מזרימים לי הכי הרבה השראה.
אני חושבת שלתת לעצמי את הרגעים השקטים האלו, בלי לחץ, בלי מועדי הגשה ותקופות מבחנים עזר לי להתמודד עם המחסור ברעיונות. לא תמיד עובד, אבל לגמרי יכול לעזור לי בעת צרה ורגעי משבר.

מה את עושה בשביל הכיף?

בשביל הכיף אני אוהבת לצאת לאכול בחוץ, אין כמו התחושה שמישהו מכין בשביל את האוכל וכמובן האוכל המועדף עליי הוא פיצה, אין כמו בצק מלא בשמן גבינה ורוטב ותוספות! דופמין זה נהדר.

יש לך הרגל מגונה?

הרגל מגונה ולגמרי שכיח – אני אף פעם לא אסיים את השתייה שלי, תמיד אשאיר חצי כוס לפחות ולא אסיים אותה לא משנה מתי.

יצא לך לטייל בחו״ל?

ואוו כן, לשמחתי הרבה יצא לי לטייל בחו״ל, זכיתי לראות מקומות שלא האמנתי שהעיניים שלי רואות אותם. מרכז אמריקה וגואטמלה בעיקר, הנופים הכי יפים שיצא לי לראות, חיוך ענק שנמרח מאוזן לאוזן, פשוט חוויה מרוממת לחיות בה את הרגע. לא האמנתי שאגיע למקומות כאלו בעולם ובטח לא עם הבן אדם האהוב עליי בעולם.

מה משך אותך לתחום?

מה שמשך אותי לתחום הוא הרצון לדעת וליצור. מגיל צעיר אני זוכרת את עצמי רבה על טושים חדשים בגן עם ילדים, ובזמן שכולם אכלו חול בחוץ בחצר, אני קישקשתי לי ציורים בשולחן.
סבתא שלי האהובה, מציירת מאז שאני זוכרת אותה. היא התחילה לקחת אותי לחנויות יצירה ובשבילי להיכנס לחנות יצירה זה כמו להיכנס לחנות ממתקים, תמיד ארצה הכל מהכל ואוכל להישאר בכל חנות כזו שעות, בארץ או בחו״ל ואין מצב שלא אצא ממנה עם מזכרת. זה זורם לי בדם, לצייר, ליצור, אני חיה ונושמת את זה כל חיי.

מתוך פרויקט בלימודים, יצא לנו להתעסק בבריף נפלא ומעניין, בקורס איור לטקסט עם דנה שמיר. הסיפור מאחורי האיור הוא השיר ״לדוד משה הייתה חווה״ והמשימה – ליצור דף צביעה בהשראתו מפה לשם, הגרלה כיתתית, קיבלתי חזיר, החלפתי ליונה ופתאום יש לי ציור מפוצץ יונים מטופשות, פוזלות לכל הכיוונים.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

וואלה ניסיתי להתקבל רק לויצו והתקבלתי לויצו. השתחררתי לתוך הקורונה, פספסתי את מועדי ההרשמה לכל המקומות והשארתי פרטים רק לויצו במקרה ועל הדרך הספקתי להתמיין עם תיק עבודות מפוקפק ולהשתחל למחזור הלימודים הכי קרוב לשחרור שלי מהצבא. העדפתי לחסוך זמן ולא למרוח אותו בבית, וישר התחלתי לימודים בלי טיול גדול. אם הייתי יכולה לנסות להתקבל למוסדות אחרים ככל הנראה הייתי מנסה.

איזה מרצה השפיע/ה עלייך במיוחד?

המרצה שהשפיעה עליי במיוחד היא מיכלי, מיכל דיבואה.
מיכל הייתה המרצה שלי לאיור בשנה ב׳ וכל שיחה עם מיכל גרמה לי או להיקרע מצחוק או להקשיב לה בשקיקה. אין עליה! היא בכלל לא יודעת שאני כותבת עליה, אבל באמת, היא מקור השראה, מקור לביטוי עצמי, להיות מי שאני ומה שאני, בלי לדפוק חשבון. בכלל אני כולי הפרעת קשב וריכוז אחת גדולה (תכלס כולנו) והרגשתי שהיא יודעת להכיל אותי בצורה מושלמת בלי לגרום לי להרגיש מוגזמת.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

וואו, באמת אם לא הייתי מעצבת אולי הייתי רוצה להיות מקעקעת, זה תפר דק בין התחומים אם לא משולב לגמרי אחד בתוך השני ולא סותר בכלל, אבל זה תחום שהיה מעניין אותי אם היה לי אומץ להשפיע על חיים של בן אדם לתמיד.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

בעוד חמש שנים מהיום אני רוצה להאמין שאעבוד בעבודה שתעשה אותי מאושרת, אני לא רוצה להגיד משהו וודאי, אבל בעיקרון אני רוצה לעבוד במשרה שתגרום לי להגשים את עצמי, לגדול ולהתפתח. אני רוצה לחיות קצת בחו״ל, לטעום תרבות ולראות עולם ועל הדרך לצייר ולעבוד באיזה סטודיו נישתי באירופה.