הכירו את נועה שלום, סטודנטית לתקשורת חזותית בשנקר, וסיימה לא מזמן את שנה ב'. נועה היא ילידת 2001, מתגוררת בנתניה – במרחק קצר מהים. היא עוסקת בעיקר בעיצוב ונמשכת במיוחד לעולם הטיפוגרפיה, כשעבודותיה רוויות בצבע, לעיתים אפילו קצת יותר מדי, לדבריה. לאחרונה היא מתנסה גם בעבודה בשחור־לבן, מתוך רצון לראות מה מתרחש כשלא בוחרים צבע באופן אוטומטי. מעבר לעולם העיצוב, נועה אוהבת לנהוג – "לא משנה לאן, רק לעלות על האוטו, לשים פלייליסט טוב ולהידבק לנתיב השמאלי". טיפוגרפיה טובה יכולה לרגש אותה עד דמעות, היא נהנית ללכת להצגות ("למרות שזה נשמע כמו תחביב של גמלאים"), ומעדיפה לעבוד בכל מקום שהוא לא שולחן וכיסא.

היי נועה, מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

בחופשת הקיץ – השלב הזה שצריך לנשום רגע מכל הפרויקטים, אבל גם להתחיל לחשוב על תיק עבודות. ובינתיים? הצלחתי להשאיר את הלפטופ סגור יום שלם. נס קטן.

איפה את עובדת עכשיו?

כרגע עובדת על כמה פרויקטים אישיים – בעיקר דברים שאני ממש סקרנית לגביהם. פתוחה להצעות במקומות מעניינים 🙂

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

רוב הזמן לבד – אני אוהבת לשלוט בפרטים הקטנים. אבל כשזה צוות טוב, אני יכולה ממש לפרוח.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

עבדתי על מגדיר לחפצים אבודים. מין ניסיון להבין למה תמיד נעלם מה שצריך, דווקא כשצריך. זה התחיל ממשהו קטן והפך פתאום לעולם שלם עם פרקים וסיווגים. כל חפץ קיבל סיפור. קצת כאילו כתבתי תיעוד מדעי, אבל עם המון בלגן רגשי.

"מגדיר חפצים אבודים" – פרוטוקול חזותי־תיעודי שמנסה להבין ולחקור דפוסי היעלמות של חפצים. נועה ניסתה להעניק סדר פנימי לתופעה חמקמקה, וליצור מערכת שמתעדת ומסווגת אותה. המגדיר מחולק לשלוש קטגוריות: חפצים שנעלמים מעצמם, חפצים שנלקחו על ידי כוח אנושי, וחפצים שחוזרים באיחור כאשר כבר אינם נחוצים. כפי שנועה מתארת: "ניסיתי למפות תופעה שברירית – ולבנות לה מערכת פנימית, ואולי אפילו היגיון."

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

היו לי כמה פרויקטים שהכריחו אותי לשחרר שליטה. להתמסר לתהליך – באמת להתמסר – ולא לחשוב על התוצאה הסופית. זה לא בא לי בקלות, אבל דווקא שם קרו הדברים הכי מעניינים. הרגעים שלא ניסיתי "לעשות משהו יפה", אלא פשוט חקרתי, בדקתי, זרמתי. פתאום גיליתי כמה העיצוב יכול להפתיע אותי כשאני לא מפריעה לו.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

כל פעם שאני מרגישה שיש לי מה להגיד – אבל במילים זה לא יוצא. זה יכול להיות רגש, מחשבה, או סתם תחושת בטן כזאת שאי אפשר להסביר. ואז פתאום, דרך טיפוגרפיה, קומפוזיציה, צבע – משהו מתיישב במקום. כאילו העיצוב מצליח לנסח במדויק את מה שאני בעצמי עוד לא לגמרי יודעת.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

יוצאת לעבוד בחוץ. לפעמים יש משהו בלשבת במקום אחר – באור אחר, בקצב אחר – שפותח פתאום עוד תאים במוח. ובעיקר משתדלת לא להיכנס ללופ הזה של זהו, סוף העולם הגיע.

מה את עושה בשביל הכיף?

מדפיסה על כל מה שזז. יש רגע כזה, שהקובץ השטוח מהמחשב פתאום ממלא את השולחן, הופך לגלויה, פוסטר, משהו ממשי שאפשר להחזיק.

הפרויקט הזה של נועה הוא אוסף של פוסטרים וגלויות שנעשו לאורך שלוש השנים האחרונות. עבור נועה, זוהי הזדמנות לעצב ללא בריף מחייב, מתוך תגובה ישירה למצב או פשוט מתוך דחף אישי ליצור. היא מתארת את המרחב הזה כבסיס שבו נבנה מקומה כמעצבת. כפי שהיא אומרת: "יש משהו מרגש בלעצב אינטואיטיבית – לזרוק חומרים, מחשבות, משאלות על הפורמט ולשגר החוצה."

יש לך הרגל מגונה?

תסמונת המתחזה.

תני לנו ציטוט שיעורר בנו השראה.

"לפעמים פשוט צריך להתחיל, גם אם לא יודעים בדיוק לאן זה ילך." (או כמו ששירה חברה שלי אומרת: ״יאללה תעשי וזה יסתדר תוך כדי״.)

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

סיבה טובה לשנוא אותי: התקבלתי גם לבצלאל וגם לשנקר.

איזה מרצה השפיע/ה עליך במיוחד?

אני זוכרת את מיכל פאוזנר, שלימדה אותנו את המילה "Fine" – הרגע הזה שדברים יושבים. לא תמיד אפשר להסביר, אבל העין פשוט יודעת.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

פסיכולוגיה. על הסקאלה של תקשורת גם אם לא חזותית.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

חלק מצוות המיתוג של שבוע העיצוב בירושלים. (הלוואי הלוואי אמן!) יש לי פנטזיה למתג אירועי תרבות ועיצוב – המקומות שבהם עיצוב נוכח ולא רק מסחרי, עם הרבה מרחב לנשום ולחפש.

רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

Design as Art של ברונו מונארי. על המקום של עיצוב בעולם לא בהכרח כתפקיד פונקציונלי.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים

אין לי משהו קבוע, אבל ממליצה פשוט לכתוב מדי פעם לצ׳אט ג׳יפיטי: תן לי 10 מחוללים למעצבים שיעיפו לי ת’מוח. תמיד יוצאים מזה כלים שפותחים את הראש ומגלים איך אפשר לייצר דברים מעניינים וחריגים בנוף.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

נרקיס בלוק. בחיים ובמוות. עדיפות למשקל מדיום.

יש לך המלצה מוזיקלית?

לא לעצב אלבום של שיר שאתם אוהבים. אותו עיקרון כמו לא לשים אותו כשעון מעורר.

מהי משמעות החיים?

אולי לזהות מתי פרפקציוניזם הופך ל־OCD.

איך עולם העיצוב ייראה בעוד עשור?

אין תוכנות. רק AI.

קיצור מקלדת אהוב

Shift + W. הרגע הזה באינדייזן שהטיפוגרפיה עומדת ללא הגריד.

כתבי בבקשה את המילה הבאה בכתב היד שלך: