השאלון עם יותם שוקרון

הכירו את יותם שוקרון, בן 28. נולד בארה“ב, גדל ביישוב עזר ליד אשדוד ובחמש שנים האחרונות חי בתל אביב.
סטודנט שנה ב‘ לתקשורת חזותית בחולון. הוא מעצב, מאייר ומצלם. מתכנן בתקופה הקרובה לצלול גם לעולמות המושן.
יותם מספר לנו שמה שהוא הכי אוהב בעיצוב זה שזה כמו חידה במידה מסוימת. ״אתה מקבל בריף ואתה מנסה להתחיל
להבין איך אתה מפצח אותו, מה תהיה הדרך המתאימה ביותר להעביר את המסרים והתחושות שאתה רוצה״.
השלב הזה של המחקר, ההתנסות והבדיקה תמיד כיף לו, הוא מרגיש משוחרר, מלא בחופש ובעצם זה רגע של פוטנציאל אינסופי.
כשהוא לא עובד על פרויקטים כאלה ואחרים, כנראה תמצאו אותו עושה אחד משלושה דברים – נרקב מול נטפליקס, משוטט בעיר או יושב שעות עם סקצ‘בוק בפארק.

היי יותם. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

שלומי מעולה! השבוע אתם תופסים אותי בראבק של סוף שנה, מהגשה להגשה ותוך כדי חיפושי עבודה לקראת סוף סמסטר.

אתה מעדיף לעבוד לבד או בצוות?

לרוב אני מעדיף לעבוד לבד, אני מאוד אוהב להתנתק מהעולם, להיכנס ל– Zone שלי ולשקוע לתוך זה.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

האמת שאני בדיוק מסיים לעבוד על קטלוג בקורס ״טיפוגרפיה מורכבת״. פרויקט שאני עובד עליו כבר שלושה חודשים
ואני סופר מתרגש לגביו. עיצבתי קטלוג מרובה פורמטים שמסקר את ההתחלה של תרבות הרייב והדאנס (Rave & Dance) של שנות ה־80 וה־90.

מתוך פרויקט שנעשה לתרגיל עיצוב קטלוג בסמסטר האחרון, עיצוב קטלוג שחוגג את צמיחת תרבות הדאנס והרייב (Rave) משנות ה־80 עד שנות ה־2000 המוקדמות.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

לפני שנכנסתי לעיצוב, הגעתי בכלל מתחום המוזיקה. יצירה היא דבר סופר חשוב בשבילי.
אני חושב שגם במוזיקה וגם בעיצוב המשיכה היא אותה משיכה מבחינתי – יש רגע כזה אחרי כמה שעות או ימים מול “דף לבן” שאתה זורק אליו רעיונות, פתאום משהו נתפס, משהו עובד נכון.
מתחילה לי איזו התרגשות כזו של – ״אוקיי, יש פה משהו טוב…״ זה קצת ממכר.
ובסוף בסוף גם הפידבק החיובי, כשאנשים אוהבים את מה שאני עושה מדרבן אותי ליצור עוד.

מה אתה עושה כשאין לך מוזה?

אני מתחיל מלנסות לשטוף את העיניים במלא השראות – ספרים, אינטרנט, סרטים. כל דבר חזותי.
תוך כדי אני אשב עם סקצ’בוק ואכתוב אסוציאציות או אצייר דברים שיתחילו לפתוח לי קצת רעיונות.
בהרבה מקרים אני שם לב שהפתרון האמיתי הוא פשוט לעשות – להתחיל להניח דברים על הדף בלי שיפוטיות. משהו יוביל למשהו אחר כמעט תמיד.
אם שום דבר לא נתפס, אני אשחרר לגמרי לכמה זמן שאני רק יכול… אצא לסיבוב עם אוזניות, אעשה קצת ספורט או אעבור לפרויקט אחר.

מה אתה עושה בשביל הכיף?

ביום יום אני בעיקר אוהב לשים נטפליקס או לנגן פלייליסט שאני אוהב, לשבת בסלון עם הסקצ’בוק שלי ולקשקש.
כמובן שגם לצאת לסיבוב בעיר, או בירה עם חברים.

יש לך הרגל מגונה?

וואי זה הכי קלישאתי – אבל אני ממש גרוע בלשים לעצמי גבול לעבודה… אני לא מצליח לשחרר פרויקט עד השעות הקטנות של הלילה, לפעמים גם כמה ימים ברצף.

יצא לך לטייל בחו״ל?

ברור! אין על חו”ל… אם יכולתי כנראה שהייתי חי בכלל בחופשת סקי שלא נגמרת. השנה הייתי פעמיים באוסטריה בניהן בוינה המדהימה. בין הסמסטרים הצלחתי לדחוף גם חופשת סקי.

מה משך אותך לתחום?

האמת שכל העולם החזותי תמיד היה חלק מהחיים שלי. מגיל צעיר הייתי מצייר, מאייר, מצלם. מאוד התרשמתי מהאסתטיקה של דברים מסוימים ביום יום שלי. אפילו למדתי פוטושופ בגיל 12.
אבל מתישהו זה תפס את המושב האחורי כשהתחלתי להתעניין במוזיקה.
בתקופת הקורונה, במקביל להתעוררות חדשה של העניין שלי בעולם הזה, חבר טוב התחיל מכינה לתקשורת חזותית וביקש ממני עזרה בכל מיני תרגילים שנתנו להם. ההתנסות המחודשת בזה פתאום הדליקה אותי ובערך חודש אחרי כבר נרשמתי למבחני קבלה.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל לשנקר וחולון. התקבלתי לחולון.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

אני לוקח קצת מכל אחד שאני אוהב. אצל אחת אני אוהב את הטיפוגרפיה, אצל אחר את האיורים שלו.
אהובים עלי במיוחד בתקופה האחרונה - טל פוגל שאני אוהב פשוט כל דבר שהיא עושה ומעצב יפני בשם Kenichi Minami שיוצר קומפוזיציות טיפוגרפיות מטורפות.