הכירו את רותי זסלבסקי, בת 28, בוגרת שנקר מחזור 2017. עובדת בכיף בסטודיו בריו (Brio) המתמחה ב־UX&UI. במקור מעפולה, בת להורים עולים מברה"מ לשעבר. בגיל 7 היא התחילה ללמוד נגינה על פסנתר, אהבה גדולה שלא דעכה עד היום. היא עברה לרמת־גן כמעט מיד אחרי השחרור מצה"ל ומאז היא שם, שותה בירה ב"ספסל". רותי מאמינה בקונספטים מנומקים, שימוש מושכל בכלים חזותיים, והרבה סקיצות ועבודה קשה. כשהיא לא עובדת, היא אוהבת גיימינג, לימודי שפות, שרבוט בסקצ'בוק (במיוחד בטיולים), מניקור, קריאה (כולל מאנגה וקומיקס), פודקאסטים, ונגינה.

מה משך אותך לתחום?

זה התחיל מאהבה גדולה לאיור, שחיפשתי כיצד אפשר לתעל. לא הייתי מודעת לכך שקיים תחום עיסוק שלם – תקשורת חזותית – שמאגד כמעט כל דבר שאהבתי לעשות מגיל צעיר. לכן כשגיליתי שקיים תחום שכזה, שמאפשר מסלול קריירה כה ורסטילי ומרתק, זה הרגיש כמעט too good to be true.

מה גורם לך ליצור?

זו שאלה מורכבת במעטה של שאלה פשוטה. זה משתנה ותלוי בסיטואציה. לפעמים זו אנקדוטה שיש לי בראש שאני רוצה לספר. לפעמים זהו דחף כמעט קיומי של להותיר חותם. לפעמים אני סתם רוצה לשמח אדם קרוב. זו יכולה להיות ביקורת או תסכול שמילים לא יתארו. ולפעמים פשוט בא לי.

רגע, בואי נחזור אחורה. טיול של אחרי צבא עשית?

לא, וגם לא הרגשתי את הצורך, למען האמת. למה שירות צבאי אמור להטריג (מלשון Trigger) דחף לטוס לחו"ל?

כן, אמור. מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

טכנית 2018 רק התחילה אז אני מרשה לעצמי להתייחס ל־2017. עבורי זו היתה שנה מדהימה. זה אולי לא דבר פופולרי להגיד, אבל פרויקט הגמר שלי, כל התהליך וגם ההגשה עצמה, היו כנראה מהדברים הכי מוצלחים שקרו לי השנה. היו עוד דברים טובים אחרים, כמו הכתבה שפרסמתי במגזין ״קריאייט״ או שיתופי פעולה מגניבים אחרים. אבל ללא ספק, הפגמ"ר נמצא בראש הרשימה.
וגם למדתי להכין חריימה.

איזה מרצה השפיע עליך במיוחד?

היו הרבה מאוד מורים שהשפיעו עליי. כל שנה היו אלו מורים אחרים. לפני הלימודים הייתה זו המורה שלי לפסנתר, ראיסה גברילוב. בשנה ד׳ היו אלו המנחים שלי בפרויקט הגמר, יעל בוגן ואופיר ליברמן. בשנה ג׳ זה היה איתמר דאובה. בשנה ב׳ זו הייתה מיכל פאוזנר. בשנה א׳ זו הייתה אורית חופשי, שלימדה אותנו רישום. בדומה לסטודנטים רבים אחרים בשנה א׳, התקשיתי מאוד עם טיפוגרפיה. ליתר דיוק, התקשיתי להעתיק אותיות על שולחן אור מאולתר בשעות לילה מאוחרות ובסוף כל שיעור הייתי מוצאת את עצמי מתוסכלת. לעומת זאת, רישום תמיד היה כוס התה שלי והסב לי המון הנאה. באחד משיעורי הרישום (שהיו בדיוק אחרי שיעור טיפוגרפיה) הייתי עם פרצוף תשעה באב, בגלל טיפוגרפיה כמובן. אורית ניגשה אליי, ואמרה לי מילים שמלוות אותי עד היום: טיפוגרפיה ורישום זה כמעט אותו הדבר - הכל בסופו של דבר זה קומפוזיציה. כל פעם שאת מרגישה שקשה לך בטיפוגרפיה – דמייני שזה רישום.

'מגדיר עֲנָבוֹת' הוא מגדיר לפירות־יער שעיצבתי בשנה ב׳ בקורס בהנחיית מיכל פאוזנר. הפרקים מסודרים לפי צבע הפרי: החל מן האדומים עד הצהובים, הסגולים עד השחורים, וכל גווני הירוק מן החיוור ביותר לרווי ביותר. בין כל פרק לפרק יש מתכון. בסוף המגדיר הוספתי אינדקס של גלעינים (זרעים). בצד הימני של הכפולה מופיעים המידע המדעי, השימוש האפשרי בפרי, ואגדה עממית הקשורה בו. בצד השמאלי מופיע רישום גדול של הפרי. השתמשתי בצבעי עפרון, ומדי פעם הוספתי את הברק שעל הפרי עם צבע אקריליק לבן.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

מחקר. מוזה היא בונוס.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

שניהם, לסירוגין.

אם לא היית מעצבת מה היית?

מבואסת.

תני המלצה לאתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים.

תמונות וחפצים ממאחורי מסך הברזל - סובייט ויז׳ואלס.

מה הפלייליסט שלך?

מה שם החיבה שלך?

רותינקה

יש לך הרגל מגונה?

סוכר וקפאין, אבל לא ביחד. אוהבת את הקפה שלי מר.

קיצור מקלדת אהוב

ctrl+x (כן, כן, פי.סי!)

מהי משמעות החיים?

42

עוד משהו שרצית להוסיף?

היו שלום ותודה על הדגים!

כתבי בבקשה את המילה הבאה בכתב היד שלך: ״סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס״

מאוד מתפלאת עליכם שלא שיניתם את זה ל־
"סופרקליגרפיג'ליסטיקאקספיאלידושס"

אשכרה! אימצנו את ההצעה.