הכירו את ארן שקלרסקי, בוגרת טרייה של בצלאל, ילידת 98', במקור מחולון והיום מתגוררת בגבעתיים. עוסקת בעיקר בטיפוגרפיה, מיתוג וחווית משתמש.
מחפשת את השילובים בין עבר להווה ושואבת השראה בעיקר מנבירה בארכיונים.
מאמינה שעיצוב טוב לא יכול להיות רק ממתק ויזואלי לעיניים, הוא חייב להתחיל מרעיון מנומק, מחקר מעמיק ובעיקר הרבה עבודה קשה.
כשאני לא עובדת אני חובבת היסטוריה, לימודי שפות וחתולים.

היי ארן. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

אהלן! בין ארגזים ונייר פצפצים. בשבוע די משוגע אבל גם מאוד מרגש של מעבר דירה.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

אני קצת קונטרול פריק אז פעם הייתי בטוחה שלבד, היום חד משמעית מאמינה שעיצוב טוב עושים בצוות, זה הרבה יותר מפרה בעיניי ופותח כיוונים חדשים שלא הייתי מגיעה אליהם לבד.

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

השנה התחלתי לעבוד במשרת סטודנט, השילוב של עבודה בעולם האמיתי עם לימודים היה שיעור חשוב גם בניהול זמן אבל בעיקר בשחרור.
לא תמיד הכל יצא מושלם ולפעמים לעשות את ההכי טוב שלך במסגרת הזמן הנתון, זה יותר ממספיק. זה אולי נשמע ממש טריוויאלי, אבל כמי שגדלה עם אמא סובייטית זה ממש לא מובן מאליו!

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

יש לא מעט, אבל ממש ברגעים אלה עובדת על תערוכה של תוצרי סטודנטים מקורס פנזינים בבצלאל, מה־12 השנים האחרונות, שתוצג בבית ליבלינג עם צוות של נשים מוכשרות, שאני לומדת מהן המון.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

אני מאוד אוהבת את הרגע שבו עיצוב פוגש אנשים ואת האינטראקציה ביניהם, היכולת שלי כמעצבת להשתמש בכלים שלמדתי ולהשפיע על היום יום שלהם, לגרום לו להיות פשוט או מרגש יותר, לפעמים מבלי שהם שמו לב לכך. לכן התחומים שהכי נמשכתי אליהם בתואר היו מיתוג וחווית משתמש, בשניהם יש את הרגע הזה שהעיצוב שלך פוגש בני אדם ומקבל חיים משלו.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

לא בטוחה שאני מתחברת למילה מוזה, אני מאוד דידקטית ומונעת מבריפים, מבחינתי הם כמו חידות שצריך לפצח. היצירה שלי מאוד נובעת ממחקר, כך שלרוב ברגעי בלבול אחזור לשם.

מה את עושה בשביל הכיף?

אחרי 4 שנים בבצלאל? לישון.

יש לך הרגל מגונה?

למשש ניירות. אבל נראה לי שזה תקף לכל המעצבים, לא?

יצא לך לטייל בחו״ל?

מיד אחרי הצבא נרשמתי לבצלאל, בער בי מאוד להתחיל ללמוד, אז לא יצא לי לעשות טיול גדול. אבל אני נהנית מגיחות קצרות לאירופה, לאחרונה חזרתי עם בן הזוג מפריז והיה נפלא ומלא במוזיאונים ודברים יפים.

מה משך אותך לתחום?

נולדתי לשני הורים מורים למתמטיקה, התחנכתי בכיתת מחוננים ואחר כך המשכתי ליחידה טכנולוגית. רוב בני המשפחה עסקו במקצועות מדעיים-טכנולוגיים, אבל גם ביצירה, בעיקר כתחביב. סבתא שלי הייתה לוקחת אותי המון למוזיאונים ותערוכות ולימדה אותי להתרגש מאומנות. ובכל זאת הציפייה תמיד הייתה שגם אני אלך ללמוד מדעי המחשב או הנדסה ואשאיר את היצירה בצד; אבל שני הצדדים האלה תמיד היו בי מאוד דומיננטים, לא הרגשתי שאני יכולה לוותר לגמרי על אף אחד מהם, בעיצוב הצלחתי למצוא את החיבור שמרגיש לי הכי טבעי ומדויק, בו העולמות האלה יכולים לחיות ביחד.

מתוך פרויקט שמשלב 2 אהבות ישנות שלי - תכנות ונגינה בפסנתר.
פוסטר אינטראקטיבי (ופיקטיבי) שיצרתי באמצעות JavaScript לכבוד פסטיבל הפסנתר בתל אביב. 
מכיל 88 מלבנים כמספר התווים בפסנתר ומאפשר למשתמש לנגן ולייצר את הפוסטר הייחודי שלו.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל רק לבצלאל, לשמחתי זה הסתדר.

איזה מרצה השפיע/ה עלייך במיוחד?

ענת קציר. מכירים את הקלישאה שכל תלמיד צריך מורה אחד שיאמין בו? אז לגמרי כזה.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עליך יותר מכל?

קצת לפני שהתחלתי ללמוד בבצלאל הלכתי לראות את התערוכה של סטפן סגמייסטר וג׳סיקה וולש במוזיאון העיצוב בחולון וזה די פוצץ לי את המוח. היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

פסיכולוגית חתולים, לא מזמן גיליתי שזה דבר ולא נרגעתי מאז.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

עושה את אותם הדברים שאני עושה היום, רק טוב יותר.

בפינת ההמלצות אנחנו מבקשים המלצות שונות מהטאלנטים שלנו.
רוצה להמליץ על ספר עיצוב?

״תנוכים משושים, שיניים רכות וחידות אחרות״ של שחר פרדי כסלו, רעיון מבריק שמבוצע נהדר ועושה שמח בלב.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים:

Soviet visuals. מעלים צילומים, ארכיטקטורה עיצוב והרבה פרופגנדה סובייטית – אוסף רפרנסים שלא הייתי מגיעה אליהם בחיים.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

לא גוטמן-יד בראש זה בטוח; אבל מוזמנים להציץ בפרויקט הגמר שלי העוסק בדיוק בזה.

יש לך המלצה מוזיקלית?

זה תמיד מפתיע אנשים, אבל כשאני צריכה להתרכז במיוחד בעבודה אני כנראה אשמע שרית חדד. בכל זאת גדלתי בחולון.

מהי משמעות החיים?

גשטאלט.

איך עולם העיצוב ייראה עוד עשור?

אני מאמינה בהתפתחויות טכנולוגיות שיגרמו דווקא לתגובה הפוכה וכמיהה לחזור לעולמות הידניים, מגמה שאפשר לראות מתחילה כבר היום; אני מקווה שעל אף מאגרי השראה בינלאומיים שהופכים נגישים יותר מתמיד, נצליח לשמור על ייחודיות ומקומיות.

מה שם החיבה שלך?

אין לי ממש כינוי, אבל שם המשפחה שלי קצת קשה להגייה לרוב האנשים, אז מתישהו פשוט הפכתי להיות ידועה בתור ארן בלי ו׳. אנשים שלא מכירים אותי קוראים את השם Aren, או Eran, ושלל גרסאות נהדרות נוספות. אז אולי אפשר להחשיב את זה?

קיצור מקלדת אהוב?

אסתכן בלהיות קלישאה ואגיד Command+Z – הלוואי שהיה אפשר להשתמש בו גם מחוץ למחשב.

ולסיום, כתבי את המילה הבאה בכתב היד שלך: