השאלון עם יאנה אסקין

הכירו את יאנה, נולדה בשנת 99' וסיימה תקשורת חזותית בשנקר. מעצבת ומאיירת. יאנה ממש אוהבת לעסוק בהכל מהכל בתחומים היצירתיים, אבל הכי קרובים לליבה הם טיפוגרפיה ואיור.
היא אוהבת לעסוק גם ב־ UI/UX, אנימציה, מרקטינג, פרינט וכרגע עובדת בתור Game Designer בחברת גיימינג.
פיזית היא גרה בהוד השרון, אבל ליבה תמיד יהיה בתל אביב (ולפעמים גם בחיפה).
יאנה מספרת לנו שהיא אוהבת בעיצוב את היכולת להביע רגש מבלי להגיד מילה. וגם מאוד אוהבת לחקור צבעוניות.
כשהיא לא עובדת תמצאו אותה מציירת, מבשלת אוכל טבעוני, טיולים לחנויות יד שניה וזמן איכות עם הכלבות המתוקות שלה בכל הזדמנות אפשרית.

היי יאנה. מה שלומך? איפה אנחנו תופסים אותך השבוע?

היי! אתם תופסים אותי כרגע במוצאי שבת, הזמן הכי מדכא בערך בשבוע. ההכנה הרגשית לשבוע הקרוב בעיצומה. אבל האמת שהשבוע אני לוקחת את הדברים בכיף, ברוגע ובשמחה ומתרגשת לכבוד הזדמנויות חדשות שיבואו. וגם, המזג האוויר שטיפה מזכיר את הקיץ משמח את ליבי.

איפה את עובדת עכשיו?

אני עובדת כרגע בחברת גיימינג שנקראית Spinomenal. התפקיד שלי הוא מעצבת משחקים ובעצם כמו שזה נשמע, אני עוסקת בכל התהליך היצירתי של עיצוב משחקים. בין אם זה התעסקות בטיפוגרפיה (שבכנות זה החלק האהוב עליי), יצירת אימג'ים, רקעים, מסכים וכו'. אני גם עובדת על אנימציות מגניבות למשחקים, משהו שאני קצת מתחילה להתאהב בו מחדש. העולם הוא מאוד קסום ומשתנה ממשחק למשחק. לא יכולתי לבקש מקום יותר כיפי ויצירתי לעבוד בו. אני מגיעה האמת מעולמות הUI/UX, טיפוגרפיה, אנימציה ואיור, כך שאני מרגישה שבאיזשהו מקום כל הכיף שאני אוהבת בעיצוב מתממש בעבודה הזו.

את מעדיפה לעבוד לבד או בצוות?

למען האמת ויש כאלה שיגידו שאסור להגיד את זה, אני מאוד מאוד אוהבת לעבוד לבד. תמיד הייתי בן אדם שאוהב לבד. עם זאת, עבודה בצוות היא תמיד מבורכת, כי פתאום יש עוד זוגות עיניים על העיצוב, שיכולות לפתוח אותך לכיוונים חדשים. משהו שלפעמים לפתור לבד לא תמיד עובד.

על איזה פרויקט מעניין עבדת לאחרונה?

בעבודה יצא לי לאחרונה לעבוד על משחק גדול, פרויקט יחסית ארוך, שבעצם כלל הרבה עבודה על מסכים שונים, חשיבה מעמיקה על אנימציות, יצירת אנימציות וכו'. המשחק כבר עבר את שלב הפיתוח ולאט לאט מתקרב בצעדי ענק ליציאה לאור וזה די מרגש. אני מרגישה שהוא הבייבי שלי. מצד שני, אני גם מאוד מאוד נהניתי והתרגשתי מלעבוד על הפוסטר של פונטימונים. משהו בזה הגשים לי את החשק שתמיד יש לי לעיצוב פוסטרים.

הפונטיפוסטר שלי לעמוד הפונטימונים באינסטגרם. בחרתי בפונט פלסיבו של המעצב אלעד משען. התחברתי מאוד לצורניות המאסיבית, החדה ועם זאת מעוגלת ועדינה. כאילו הפונט הזה קצת חד מבחוץ ורך מבפנים. הפונט מרגיש לי מאוד נוסטלגי, אבל אני לא מצליחה לאבחן בדיוק על איזו נוסטלגיה מדובר, לפעמים אני חושבת שאפשר להרגיש נוסטלגיה לתקופות שקרו עוד לפני שנולדנו, לתקופות שלא חווינו אותן בכלל. מה דעתכם?

מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?

האמת שקשה מאוד להגיד כי זו הייתה שנה לא פשוטה ועדיין, נכון לעכשיו בזמן שאני כותבת את זה. אבל אני נאלצת להחזיק במה שיש ולהעריך את הדברים הקטנים והפשוטים. אז הייתי אומרת שהדבר הכי טוב שקרה לי (עד כה) היה למצוא את העבודה שאני עובדת בה עכשיו. התקבלתי לעבוד שם קצת לפני שהתחילה המלחמה ואני חושבת שאם הייתי ממשיכה להיות מובטלת בכל הכאוס הזה הייתי משתגעת ומטפסת על הקירות ומתחרפנת מהחדשות. אז אני בהחלט מודה על זה, על ההזדמנות שניתנה לי והיכולת לעבוד ולהסיח את דעתי גם בזמנים קשים.

מה גורם לך להתרגש ולרצות לעצב וליצור?

אני אגיד את זה ככה, לראות עבודות של אחרים. זה גורם לי להשראה רבה וגם גורם לי קצת לרצות להיות כמוהם. כמובן שלא באמת, אבל זה מאוד מעשיר אותי וגורם לי להרבה מוטיבציה כשאני רואה עבודות בסגנונות שאני אוהבת. בין אם זה עם צבעים מגניבים, סטייל איורי מיוחד, פונטים מיוחדים ועוד.

מה את עושה כשאין לך מוזה?

בגדול, מבינה שלא צריך To push it. לפעמים צריך פשוט לעזוב את הדבר הזה בצד, לעשות משהו אחר, להוריד קצת לחץ מהמוזה הזו שאני תמיד רודפת אחריה. לפעמים זה בסדר גם להודות שאין מוזה והכל בסדר. יוצרים למען היצירה, או למען יצרים אחרים שמשתוללים בנו ולפעמים נכנסים לפינטרסט כדי לקבל מוזה וזה בסדר גמור. אז בעצם, אני נכנסת לפינטרסט, מסתכלת על דברים אחרים שהם לאו דווקא מה שאני עוסקת בו כרגע - פיסול, אמנות, תכשיטים, עיצובים לציפורניים, רהיטים משונים. הכל. משם מגיע איזשהו דחף ליצור, להיות מוצלחת כמו האימג'ים המושלמים האלה בפינטרסט. לצערי החיים הם לא כאלה. אבל זה נותן דרייב להמשיך ונותן את המוזה הזו, במובן מסוים.

מה את עושה בשביל הכיף?

אני מאוד אוהבת לעשות פילאטיס, לשמוע מוזיקה, לצאת החוצה, להיות עם חברים ולבשל. מצד שני אני גם אוהבת להיות במצב בטטה במיטה ולראות סדרות וסרטים.

יש לך הרגל מגונה?

אני בנאדם מאוד מאוד מבולגן. אני חושבת שכשאנשים מכירים אותי לעומק ומבינים את זה עליי הם קצת נדהמים, כי בסך הכל מבחוץ אני נראית די מסודרת. אבל זה איזשהו קושי שהתמודדתי איתו כל חיי. אין, לא מצליחה לשמור על סדר. בין אם זה בבית, בחדר, בחדר עבודה, בקבצים שלי, במחשב. כשאני מתרכז במשהו, אני נכנסת לדבר עד הסוף ולא משנה שיש אלפי קבצים על הדסקטופ וכל הדברים החשובים נמצאים בתיקיית ההורדות. כלום לא משנה.

יצא לך לטייל בחו״ל?

כן, נראה לי שזה הדבר האהוב עליי ביותר. לגלות תרבות אחרת, אופנה, עיצוב, אמנות, הכל. זה נותן לי השראה ואוויר לחיים. הטיול האחרון שעשיתי היה לצפון איטליה עם חברה משוגעת, הספקנו בערך 12 יעדים שונים ומרוחקים אחד מהשני ב־8 ימים, הכל בתחב"צ. זה היה מדהים ואני חולמת מאז לחזור לשם.

מה משך אותך לתחום?

זה מאוד קלישאתי אבל הייתי אומרת שפשוט תמיד אהבתי לצייר, ילדה רוסיה. תמיד ידעתי מגיל קטן שאני אעסוק בתחום יצירתי כזה או אחר. זה פשוט התגלגל.

תני לנו ציטוט שיעורר בנו השראה.

אני לא זוכרת בדיוק איזה מרצה אמר לנו את זה.. לזכור שתמיד הצלחנו לפתור משימות כאלה ומסובכות יותר בעבר, אז נצליח לפתור גם את מה שעומד מלפנינו כעת. זה היה בהקשר של תסכול מלפתור בריף מסוים. בכל פעם שאני מרגישה תקועה, אני מזכירה את זה לעצמי.

לאן ניסית להתקבל ללימודים ולאן התקבלת?

ניסיתי להתקבל לשנקר, לתקשורת חזותית. למען האמת זה היה המקום היחיד שניסיתי להתקבל אליו וזה היה גם די במקרה ומאוחר יחסית. אז זה פשוט קרה.

איזה מרצה השפיע/ה עלייך במיוחד?

מאוד נהנתי משיעורי אנימציה עם צח כהן אני חושבת שהוא גרם לי קצת להתאהב בתחום הזה והציג אופן חדש להסתכלות על אנימציה, על תנועה וחיות. פתאום תחום שהיה נראה לי קצת מפחיד, הרגיש לי אפשרי. אני בכללי בן אדם שקצת קשה לו לדמיין דברים בתנועה, אני מסתכלת על אימג׳ אחד סטטי ויודעת להגיד מה קורה בו, אבל אנימציה מרגישה לי קצת כמו תחום מרוחק ממני, אך מסקרן. אז אני מרגישה שהוא הצליח לפתוח לי את התיאבון לזה.

איזה מעצב/ת השפיע/ה עלייך יותר מכל?

לא יודעת אם השפיע עליי הכי הרבה, כי אני חושבת שאני מיקס של האנשים שאני עוקבת אחריהם ומתאבססת עליהם באינסטגרם. אבל הייתי ממליצה להסתכל על העבודות של Alessio Borando, מעצב שוויצרי צעיר, שלפי דעתי מסתכל על עיצוב וטיפוגרפיה ממבט קצת שונה. הוא גרם לי להתאהב בפורמט של פוסטרים ואני חושבת שהוא מביא משהו מאוד חדש לתוך העולם הזה. לא ראיתי הרבה אנשים שמצליחים לשחק ככה עם צורות, צבעים, ואותיות וליצור משהו חדש לגמרי. שווה בדיקה.

במה היית עוסקת אם לא היית מעצבת?

אם לא הייתי מעצבת הייתי שמחה לעסוק במשהו שקשור לאופנה או לאוכל טבעוני. או לעסוק בפסיכולוגיה. הייתי גם רוצה לכתוב, לכתוב ספרים או משהו. תמיד נהנתי להביע את עצמי בכתב.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?

למען האמת אני מקווה שאני גרה בחו״ל איפשהו, בדירה אירופאית חמודה עם פרקט יפה וחלונות גדולים. עושה תואר שני, או אחרי תואר שני. עובדת איפשהו בתחום העיצוב ועוסקת באמנות ובבישול בזמני החופשי. הייתי אומרת – קצת כמו איפה שאני עכשיו אבל במקום אחר בעולם. הייתי גם רוצה לפתוח עסק משלי של איורים ולמכור פרינטים ודברים חמודים. בתקווה שפיתחתי לעצמי סגנון ייחודי משלי, גם באיור וגם בעיצוב.

בפינת ההמלצות אנחנו מבקשים המלצות שונות מהטאלנטים שלנו.

ספר פרוזה/עיון אחרון שקראת.

חייבת להתוודות שתמיד מאוד קשה לי לקרוא ולסיים ספרים. משהו ביכולות הריכוז שלי אובד שם ואני תמיד נאבקת עם זה, כי הרצון שלי לקרוא מאוד גדול. ספר שמודה שעוד לא סיימתי אבל אני בתהליכי קריאה שלו הוא Notes From The End Of Everything. אוסף פרקים קצרים מתוך יומן, של הכותב John Gallo, שמגלה שנשאר לו זמן קצוב לחיות בגלל גידול במוח. ספר שנראה במבט ראשון מאוד מדכא, דווקא מציג דרכי התמודדויות מאוד מנחמות.

אתר השראה מדליק שאנחנו לא מכירים?

מאוד אוהבת את האתר הזה. הוא כולל בתוכו הכל מהכל, צילומים, ציורים, עיצובים. אפשר להגיד שהמשותף אליהם זה אופי מלנכולי, ששובר קצת את השגרה של אתרי השראה. אבל אני מתחברת לכנות של האימג׳ים שם. גם האימג׳ים מסודרים שם בצורה קצת רנדומלית. אז אי אפשר לדעת מה מקבלים כשמדפדפים בדפים, שזה נחמד דווקא. זה אתר שאני חוזרת אליו כל כמה זמן כבר שנים ארוכות.

באיזה פונט את רוצה שיכתבו על המצבה שלך?

קצת קשה לי להחליט כי יש בי שתי גישות מאוד מנוגדות – מצד אחד, זה יכול להיות ממש קומי אם זה יהיה בפונט Comic Sans, או משהו מכוערי אחר. מצד שני, יש בי את הצד שרוצה להיות רציני ואסתטי, ולבקש את הפונט Roc Grotesk שמי שמכיר אותי יודע שאני מכורה אליו. זה בפונטים הלועזיים. אם בעברית אז לגמרי הייתי הולכת על פונט כלשהו של אאא. אני גם מאוד אוהבת פונטים כאלה של כתב־יד כמו שמשתמשים בהזמנות לחתונה.

יש לך המלצה מוזיקלית?

תמיד, מוזיקה מלווה אותי כל החיים, וזה לגמרי תלוי בתקופה. אבל כרגע מאוד אוהבת את האלבום We Are The Only Friends That We Have, של להקת Piebald. להקת פאנק־אימו מוקדמת של שנות ה־90. האלבום משנת 2002 ואני מרגישה שהוא הולך טוב עד היום.

מהי משמעות החיים?

לא חושבת שיש משהו כזה. לא בקטע מדכא או משהו אבל נראה לי שכל אחד בוחר לעצמו מהי המשמעות בשבילו. יש כאלה שאני מניחה שנולדים עם איזושהי מוטיבציה להשיג משהו כזה או אחר בחיים. מבחינתי המשמעות היא ליצור ולפעול כמה שאני יכולה עבור זכויות בעלי החיים. נראה לי ש׳משמעות החיים׳ זה קצת אשליה.

איך עולם העיצוב ייראה עוד עשור?

בתקווה ש־AI לא ישתלט לנו על החיים ויקבע את אופי וסגנון היצירה, הייתי שמחה לעולם עיצוב ייחודי ובועט. משהו שעוד לא נראה עד כה. עולם שפתוח להתבטאויות יצירתיות משונות וחדשות. עולם שבו המכוער והמוזר הוא היפה החדש. עולם של תעוזה והרבה מקום להבעת מחאה ורגש.

מה שם החיבה שלך?

תלוי את מי שואלים, הבן זוג והחברים הקרובים יודעים שקוראים לי יאנית. לפעמים מוסיפים שמות תואר משונים לסיומת כמו – יאנית הבשלנית, יאנית הטבעונית, יאנית המעצבית. יש גם: יאנוש, יאנושיצ׳קה ועוד. היופי הוא שכל אחד לוקח את זה למקום אחר ואני בסדר עם זה.